שאלה
שלום רב,
באחד מימי השישי האחרונים הייתי צריכה לצאת מהבית מוקדם, ולכן התפללתי במהירות ויצאתי מהבית. ממש לפני שיצאתי אמא שלי התעוררה וכעסה ממש שלא ניצלתי את הזמן שהיה לי לפני שאני יוצאת כדי לעשות דברים לכבוד שבת (שלא אוכל לעשות אותם אח"כ בגלל שאני נוסעת..). כשהתפלאתי אם היא מצפה ממני לברור אורז ולשטוף כלים במקום תפילת שחרית שאני מחויבת בה הלכתית. כשאמרתי את זה היא ממש התעצבנה עלי, כי תפילה זה מדרבנן, וכיבוד הורים זה מדאורייתא. ולכן הייתי צריכה לנצל את הזמן הזה לעזרה בבית ולחשוב על זה בעצמי (כאמור, היא הגיעה אחרי שכבר התפללתי..). כמובן שזה לא יעזור לקום מוקדם עוד יותר ולהספיק גם לעזור וגם להתפלל, כי תמיד יהיו עוד דברים לעשות לשבת, ואז במקום לעבוד 20 דק' אעבוד 40 דק' וכו'...
אירועים דומים קרו לי עוד כמה פעמים..
כשהיא אמרה את זה השתתקתי, וחשבתי פתאום שאולי בכלל היא צודקת- כי תכלס, תפילה זה באמת מדרבנן וכיבוד הורים זה מדאורייתא, למרות שנדמה כאילו לחתוך בטטות זה פחות חשוב מתפילה...
אשמח לקבל את תשובת ההלכה לקונפליקט הזה, כדי שאדע כיצד לנהוג בפעם הבאה..
תודה מראש
תשובה
שלום לך.
אכן, לא פשוט...
מה יהיה כאשר תהיי נשואה, בעזרת ה'? מה תעשי ביום שישי- תתפללי שחרית ואחר כך תכיני את כל ההכנות לשבת? או שמא תוותרי על תפילת שחרית? ואיך תרגישי אז לגבי "חיתוך בטטות"?...
ומה עושים כל כך הרבה אנשים שגם עובדים וגם צריכים להתפלל שחרית? ןאיך הם מרגישים כלפי העבודה שלהם? האם הם לא חושבים שהעבודה ("חיתוך בטטות") זה פחות חשוב מתפילה, אז מוותרים על העבודה בשביל להתפלל?
אני מבין שאמא שלך מתוסכלת, כי היו לה ציפיות ממך, שתעזרי יותר, כדי להקל מעליה את העומס, ואת לא מימשת את הציפיות שלה.
את צריכה, לדעתי, גם לעזור לאמא, וגם לא לוותר על התפילה, וגם לא לוותר על הנסיעה.
אני מבין שאת לא מרגישה שההכנות לשבת הם באחריותך, אלא הם באחריות אמא שלך, ומה שהיא מבקשת, את עושה (עם חשק או בלי חשק...) למה שלא תקחי את האחריות על ההכנות לשבת? הרי את לא ילדה קטנה, ומי קבע שהאחריות שיהיה אוכל לשבת היא רק על אמא?
ואם גם אמא וגם את מסכימות שהאחריות מוטלת עליה, אני יכול להציע לך לשאול את אמא ביום רביעי מה היא רוצה שתכיני לכבוד שבת, ואז תתכנני את הזמן שלך שיתחלק נכון ותספיקי גם להכין לשבת את כל מה שאמא מצפה שתכיני, גם להתפלל וגם לסוע...