שאלה
שלום.
אני עכשיו בתהליכי השתדלות לכוון בתפילה. דבר ששמתי לב שמאוד קשה לי זה בעצם היציאה הזאת מהשגרה. לקחת את הפסק זמן הזה מהעולם ולהיות רק עם ה'. להתפלל אליו. בשוטף ביום יום אני יכולה כל היום לדבר עם ה', אבל בתפילה, משהו מונע אותי. אני פשוט אומרת את המילים. בלי לשים לב הרבה. יכול להיות שזה נובע מזה שהנוסח הוא קבוע ואני מתפללת כל יום מחדש את אותו הדבר. אבל אני יודעת שיש אנשים שמצליחים כל יום להתרגש מהתפילה כאילו היא מתנה חדשה שקיבלו. אז אם הם יכולים, גם אני יכולה. מדריכה קרובה ייעצה לי לקחת את הספר "תפילת עמך" של הרב אבינר ללמוד אותו. אז ניסיתי, ולמדתי (אומנם רק את הקטע של השכמת הבוקר, אבל זה גם משהו) אבל אח"כ שבועיים אח"כ בכלל לא זכרתי את כל הפירושים המדהימים של התפילה..! באמת כשקראתי ולמדתי, פשוט התרגשתי מכל מילה, והצטערתי כ"כ שאני לא מצליחה לכוון למשמעות המהממת הזאת. שאני כ"כ בקלות חוזרת לאותו מצב. אני לא אומרת שהספר לא השפיע עליי. הוא השפיע מאוד! (ויש קטע מהספר שאני עדיין זוכרת ממש טוב! ולא ניראלי שהוא יצא מהראש שלי בקרוב), אבל זה רק פסוק אחד מברכה אחת בברכות השחר. מה עם השאר?!
אז מה לעשות כדי להצליח להתכוון בכל ליבי בתפילה??? אשמח לקבל טיפים, ואולי גם ספר נוסף מומלץ.
תודה רבה!!
תשובה
שלום לך.
הדברים שלך מרגשים. הרצון הגדול שלך להתקרב אל ה' באמצעות התפילה, שהיא, באמת, מטרת התפילה, והתסכול שלך שאת לא מצליחה לממש את הרצון...
ראשית, עלי לומר לך שהמטרה של התפילה כן מושגת אצלך: געגוע חזק, רצון להתקרבות, הרי חיים אצלך בעוז... אבל את חושבת שאת לא מצליחה...
ר' נחמן מברסלב נתן טיפ חשוב למתפלל: בכל תפילה, לקחת משפט אחד, ואותו לומר בכוונה גדולה, לאט, עם המשמעות העמוקה והרחבה ביותר של המילים בפרט, והמשפט בכלל. אולי תנסי? ("תפסת מרובה- לא תפסת. תפסת מועט- תפסת"...)
בהצלחה!