שאלה
שלום רב,
אחד העקרונות במקום בו אני לומדת הוא ליצור תחושה של "בית" ושל "קרבה" (אני לא מוצאת מילה מתאימה יותר, מקווה שכוונתי ברורה) בין התלמידות למורים. מתוקף כך למשל לא עומדים בפני המורה בתחילת שיעור וכד' גם בפני מורים המלמדים מקוצעות קודש.
שאלתי היא האם זה לא נחשב זלזול ברבנים והאם לא מחובתי לשנות את ההרגלים? ידוע לי שרב שמחל על כבודו כבודו מחול אך אף לא אחד מן הרבנים אמר במפורש שהוא מוחל על כבודו (ואם נאמר כי יתכן ואמרו זאת בעבר ועל כן "עוברת המסורת" אז מה לגבי רבנים שהגיעו בשנה האחרונה?)
כמו כן בהרבה מהשיעורים אנחנו מתעסקות בדברים נוספים (אוכלות\ שותות\ סורגות וכד') האם גם עם זה יש בעיה (זה כמובן לא נובע מזלזול או חוסר הקשבה בשיעור) וכן האם מותר לשאול את הרב אם זה מפריע לו או שבשאלה עצמה יש משום חוסר כבוד?
סליחה על אורך השאלה
סאל
תשובה
שלום
מעניין... את מתארת בערך את המצב במדרשה שלנו, והשאלה נשאלה אצלנו גם כן.
מבחינה הלכתית, אכן רב שמחל על כבודו מחול. אך הדבר אינו מתיר בטויי זלזול. זלזול הוא לעתים יותר מצב נפשי מאשר פעולה של ממש. אצלנו לדוגמא, יש בנות שאינן מצליחות לסיים ארוחת בוקר בין תפילת שחרית ובין השיעור הראשון, והן נכנסות לשיעור עם קערת דגני בוקר ביד. לי, בתור מורה אין הדבר מפריע כלל, במיוחד כי אני יודע שיש פה רצון לייעל את ניצול הזמן, ושום דבר אחר לא.
מורים חדשים שבאים למוסד מכירים את המסורת שבו, ומן הסתם מקבלים על עצמם את סוג יצירת הקשר עם התלמידות.
לגבי העיסוק בדברים אחרים, אין מנוס מלשאול את דעתו של המורה. יש מורים שסוברים שהדבר מוציא את הבנות מן הריכוז, ואם לא אותן אז אותם. אינם מסוגלים ללמד אם אינם קולטים את מבטן של המקשיבים להם. ויש אחרים שאין הדבר מפריע להם כלל וכלל.
בהצלחה
אלי כאהן
________________________________________