שאלה
שלום כבוד הרב ,
מגיל קטן חונכתי להתייחס יפה לאנשים ולתת להם המון כבוד.
לצערי במהלך החיים נתקלתי בהמון אנשים זרים אם זה במקום העבודה או בלימודים או סתם ברחוב שדיברו אליי תמיד בצורה לא יפה ומאוד מתנשאת ותמיד בחרתי לא להגיב ולהתעלם מהם.
אבל אני תמיד מסתובבת עם תחושה לא טובה למה לא עמדתי על שלי ולא עניתי להם בחזרה להעמיד אותם במקומם.
מהי לדעתך הפתרון הנכון להתמודדות עם אנשים מתנשאים ורעים ?
אני משתדלת באמת שלא לשמור טינה לאנשים אבל אני לא מצליחה להשתחרר מזה ולפעמים יש לי מחשבות רעות על אותם אנשים ואסור להגיע למצבים כאלו בחיים.
תשובה
שלום וברכה
שאלות עמוקות מעין אלו הן נושאים שמחייבים ניווט עדין בין שני הכוחות שאת מתארת. מחד גיסא, ישנה חשיבות עליונה ליסוד של "הנעלבין ואינן עולבין", ועל אימוץ הדרך שבה בחרת – לא להגיב, לא להילחם, לא לתקוף. מאידך גיסא, התורה עצמה קובעת "לא תשנא את אחיך בלבבך", לאמור: לא לשמור דברים בבטן, אלא לדבר עליהם ולהוכיח את עמיתך על דברים מכאיבים שיש נגדו. לא זו בלבד, אלא שמותר לאדם להילחם על זכויותיו, ואחד העקרונות היסודיים בהלכה הוא "שלך קודם לשל כל אדם".
על כן, מדובר בניווט עדין בין שני מוקדים.
כדאי כמובן להתחיל בדרך בה הלכת, כלומר: לא להיפגע, ולדעת לעומק כי למעשה במצב שאת מחליטה לא להיפגע – את ממוטטת את כל העוצמה של זה שמבקש לפגוע בך, והוא לא יצליח, וכך את תהיי מוגנת לגמרי. אולם במצבים שזה קשה לך – בהחלט מותר לך לעמוד על שלך, ולומר להם את הדברים. גם אז, תנסי לומר להם את הדברים מתוך העוצמה שלך, ומתוך ההכרה שלך בחשיבות של עצמך, ולא בכעס או בנקמה. דברים חכמים בנחת נשמעים, והם לעתים משפיעים הרבה יותר.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב