שאלה
שלום הרב.
אני שירה, בת 20.
לאחרונה אני עומדת בפני הרבה התלבטויות, צומת דרכים.
אני בן אדם שמשתף את ההורים שהכל, מתייעצת איתם, מערבת אותם.
אני ממש 'מחזיקה' מאבא שלי, סומכת על העצות שלו בעיניים עצומות. הוא חכם, מחושב, תמיד יודע לענות תשובות ענייניות. גם כשהתשובה שלו זה לא בדיוק מה שרציתי לשמוע, אני יודעת שיש משהו מאחורי זה ואני חושבת ברצינות על הדברים שהוא אמר.
עם אמא זה אחרת.
בענייני לימודים, למשל, היא דוחפת אותי לסגור על משהו מסויים ששאלה לדעתה ורק מנסה להראות לי שזה הכי טוב, וכשאני אשאל על משהו אחר-פתאום זה יהיה הדבר הכי טוב..
גם בענייני דייטים זה ככה. אני מודעת לכל הצעה שיש לי, מבררת, מתעניינת.. לפעמים יותר מידי. היא יכולה לדחוף אותי ללכת על הצעה מסויימת כי יש בו משהו טוב, כאשר מצידי זה בכלל לא שיקול ולא כ"כ קריטי..
לפעמים אני מרגישה שהיא אומרת לי רק מה שאני רוצה לשמוע, כדי שאפסיק להתלבט או שהיא באמת לא יודעת. הרבה מזה נובע מתוך תמימות שלה!
וזה קשה!
אז אני יכולה לקחת את העצות שלה בערבון מוגבל, אבל הבעיה היא שזה לפעמים גורם לי לזלזל בה.
"היא לא באמת מבינה מה שהיא אומרת", "מחר היא תשנה את דעתה"..
אני לא רוצה להפסיק לשתף אותה, להפסיק להתייעץ איתה.. זה חשוב לה! זה עושה לה טוב!
וקשה לי עם זה!
מה עושים?
תשובה
נראה מפנייתך שאת בחורה שקולה מאד, וחכמה מאד.
את צריכה להמשיך ולנהוג כמו שאת נוהגת עכשיו, כמו שזה נראה מפנייתך:
שתפי את אמא, שאלי לעצתה, שאלי למה היא חושבת כך ולמה היא יועצת כך, תגידי לה שאת מעריכה את עצתה, ותשקלי ותחליטי לפי מה שנראה לך.
את לא חייבת לשמוע בקול אמא בענייני לימודים (איזה מקצוע לבחור) ובענייני דייטים (לאיזו הצעה להענות, ועם מי להתחתן). את חייבת לכבד אותה ("כבד את אביך ואת אמך"), כלומר: לסייע לה בדברים שהיא עושה, ולא לפגוע בה- בזלזול, במילה בוטה וכו' ("איש אמו ואביו תיראו"), ואני מבין שאת משתדלת ואף מצליחה בשתי מצוות אלו.
כשאת צריכה לקבל החלטה הקשורה לגורלך, תאמרי לאמא: "חשבתי, שקלתי, לקחתי בחשבון את מה שאמרת לי, ובכל זאת החלטתי אחרת, ותביני, אמא, שאלו החלטות הקשורות לעתידי, ואני רוצה לקבל החלטה שאהיה שלמה איתה".