שאלה
שלומי נשכב בנחת במיטתו אחרי יום עבודה מעייף.
תחיה כבר מתלוננת על כך שהוא מגיע כל יום מאוחר מהעבודה, אבל הוא שכנע אותה שזה זמני.
זהו! שלומי סיים כל סוף את הפרויקט הזה שטרח עליו כבר כמעט שנה שלמה!
וכשזה ייגמר – יהיה לו מספיק כסף לקנות דירה, במקום דירת המרתף שהם חיים בה עכשיו.
הטלפון הסלולארי צלצל...
"שלומי, כבר 1 בלילה, מי זה יכול להיות?" שאלה תחיה, 1/2 רדומה.
"הלו? כן, כאן שלומי. זה דחוף? עכשיו? בסדר אנחנו באים".
"מי זה היה?" התעניינה תחיה, כבר ערנית לגמרי.
"בעל הבית," ענה שלומי, "הוא הזמין את שנינו לבקר".
*
אחרי נסיעה של כמה דקות, הודיע הג'י פי אס בחגיגות: "הגעת ליעד!".
"וואו!" התפלאה תחיה, "את כל זה עשית בעצמך?".
"שלומי הוא הבסט אוף זה בסט אוף זה בסט," אמר בעל הבית שהגיח פתאום מאחור, "בנה לי בית חלומי".
"תודה אדוני," אמר שלומי, קצת מסמיק, "אבל למה קראת לנו עכשיו? יש בעיה?".
"רציתי להראות לכם את הדירה החדשה שלכם, שתישנו הלילה כמו מלכים" ענה בעל הבית והכניס אותם לביתו...
*
"וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.
וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד*כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.
וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם. וְאִם-לֹא יֵעָלֶה, הֶעָנָן*וְלֹא יִסְעוּ, עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ. כִּי עֲנַן ה' עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ*לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם" (שמות, פרק מ' פסוקים ל"ד – ל"ח).
משה, איש האלוקים, הנביא הכי גדול מאז ומעולם, לא מורשה להיכנס למשכן, בית שהוא עצמו היה אחד מהאחראים הראשיים על בנייתו.
ולמה? כי השכינה נמצאת בתוך המשכן.
אבל כשחושבים על זה – משה עלה אל מקום השכינה עוד [קודם]! בהר סיני!
איך להר סיני, מקום בו ניתנה התורה לעם ישראל, משה כן היה יכול לעלות?
כשאדם ניגש ללמוד תורה, יכולה להיות לו טעות מסוימת:
הוא יכול לחשוב אפשר לרוץ ישר ל"חלונות הגבוהים" – הדברים שכרגע לא ברמתו הרוחנית.
משה, למרות שהייה אאחד מהאחראים על מקום השראת השכינה, לא נקרא עדיין "לבוא אל המלך".
בשונה ממעמד הרר סיני, שם נקרא להוריד את התורה.
אבל - גם כשהוריד את התור