שאלה
שלום רב.
מאז ומעולם הייתה לי בעיה קשה עם תפילות.
אני לא מצליחה לעמוד בתפילה אחת ביום.
עצם זה שאני לא עומדת בזה- קשה לי.
ניסיתי כמה פעמים לקבל על עצמי בלי נדר דווקא תפילות שאני יודעת שאני יצליח לעמוד בהם כמו ערבית ואני יודעת שיש לי זמן אליהם אבל בנושא תפילה יש לי עצלות שלא מהעולם הזה- ברמות של כמו להיתקל בקיר.
אין לי בעיה כזאת עם דברים אחרים כמו צניעות אבל למשל אם אני אשמע שיר נשמה- אני יכולה להתחיל לבכות ולדבר עם השם שיקרב אותי אליו כמה שיותר כי אני באמת רוצה את זה- אבל תפילה- גורנישט. כאילו שבורא עולם נותן לי זמן פנוי ואני מרגישה שהוא מכניס לי את המחשבה של: הנה- את פנויה- תתפללי תפילת ערבית אבל אני מסיחה את דעתי לדברים אחרים ואני יודעת שיש לי זמן אבל מתעצלת. לא מצאתי לזה פתרון כבר 8 שנים בערך- אני ממש אובדת עצות. אני לא מוצאת שום דבר שיעשה לי חשק לתפוס סידור ולהתפלל. אני לא מדברת על תפילה בכוונה כי זה קורה ממש בלחץ. אבל לפחות תפילה אחת ביום. יש לציין שלפחות בברכות השחר אני עומדת היטב. אני אומרת את ברכות השחר יחד עם בני בן ה-5 חודשים.
אשמח לתגובתכם.
לילי
תשובה
שלום לילי,
אפשר להרגיש את הכאב בדברייך. אנסה להתייחס למצב בו את מוצאת את עצמך ביחס לתפילה.
א. ישנם הרבה פוסקים (גם החפץ חיים) שקבעו שאישה יכולה בדיעבד לצאת ידי חובה של תפילה אחת ביום באמירת "ברכות השחר". קבעו כך במיוחד כאשר מדובר בנשים העוסקות רבות בחינוך ובגידול ילדיהם. כך שמבחינת חובתך בתפילה לפי פוסקים אלו את יוצאת ידי חובת תפילה.
ב. אבל... ברור שאת שואפת ליותר מזה ומחפשת את הדרך להתפלל תפילה רגילה וקבועה כל יום.
לפעמים אנחנו נמצאים במצב ששואפים לעלות בדרגה רוחנית מסוימת ולמרות הרצון להתחזק בעבודת ה', וגם השקעת מאמץ כנה וממושך, אנחנו לא מצליחים. ייתכן שעצם התסכול מהמאמץ הלא מצליח וחוסר הסיפוק והאכזבה מכך הם עלולים להיות בעצמם חסימה הולכת ומתחזקת בנפש. ייתכן גם שיש איזו חסימה אחרת בנפש שאין אנחנו מודעים לה. בכל מקרה לעניות דעתי במצבים כאלו יש להרפות. כלומר, בניגוד לשאיפה ולרצון ולציפיה יש לקחת פסק זמן ולעזוב את העניין לתקופה מסוימת. הרבה פעמים במצבים כאלו אנחנו מוצאים את עצמנו פתאום לאחר זמן עושים את אותו מעשה שכל כך לא הצלחנו בו, והנה זה הגיע בקלות ומבלי שאפילו שמנו לב לכך. הזמן של אי עשיה (ושלא התאמצנו ואף לא השקענו בעניין מחשבה מרובה) דרוש לנפש להירגע ולברר מתוך עצמה את סיבת החסימה ולתקן. הרצון הפנימי שיש בנו לעלות בדרגה הוא בעצמו פעיל גם באופן בלתי מודע בתוך הנפש בעניינים אלו.
ג. תארת איך את לפעמים פונה לקדוש ברוך הוא מתוך התעוררות הנשמה. זה לכשעצמו סוג של תפילה ובוודאי הקדוש הרוך הוא מקבל אותך ואת הדברים שאת מביעה באותן ההזדמנויות, ברצון. תשמחי על הדבר הזה ותקבלי חיזוק מהפעמים שאת פונה אליו בצורה זו, ובמשך הזמן תמצאי שהחסימה הלא ברורה לך תתחיל להיעלם.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם