יש הרבה מקרים שמציקים לי, מה עושים?

שלום יקרה.

אינני רב. אנחנו ב"חברים מקשיבים", מנסים לקרוא את השאלות, ולענות מתוך הניסיון שלנו, בדגש על היותנו קודם כל "חברים", ועל ההקשבה, שאנו רואים אותה כצעד ראשון בגישה שלנו לכל שאלה.
אני מקווה שדבריי יעזרו לך אפילו בקצת..

קראתי את שאלתך בעיון רב. התייחסת להמון נקודות, שרואים את הכאב שלך מכתיבת כל אחת ואחת.
כיוון שכל נקודה היא נושא ארוך בפני עצמו אני אנסה לגשת אל הדברים מנקודה אחת שעלתה לי, ואותה לקשור לנקודות שציינת בשאלתך.

החיים הם מעין סרט שרץ לנו מול העיניים. בחלק מהמקרים אנחנו השחקנים הראשיים ובחלק מהמקרים אנחנו בסך הכל צופים.
אל לנו לבלבל בין שני התפקידים- להפוך צופה לשחקן ראשי ושחקן לצופה. כל אחד כבודו במקומו מונח, ולכל תפקיד יש את החשיבות שלו.
המקרים שתארת בשאלתך נראים כמקרים בהם התפקיד שלך הינו תפקיד "הצופה" ולא "השחקן הראשי".
במקרים כאלה אנו קודם כל צריכים להבין שבאופן מעשי ומידי, אין לנו מה לעשות...

ובכל זאת, אנו מעורבים ריגשית בנעשה וקשה לנו מאוד לנטרל את עצמנו.
אז... מה כן אפשר לעשות?
אפשר לעשות מעשים שיכולים להשפיע מהנקודה של הצופה.
למשל- להתפלל, לספר על התחושות שלנו בעקבות מה שקורה, למישהו קרוב ואפילו לאותו אדם,
והכי חשוב- להאמין ולהבין!
להאמין- שיהיה יותר טוב ולהבין- שגם אם יש לנו איזושהי השפעה, אין לנו שליטה על זה.
בכל המקרים שציינת חוץ מהמקרה בו ספרת על עבודת ה´ שלך, אין לך יותר מדי מה לעשות, ואת צריכה קודם כל לקבל את המציאות כמו שהיא.
לאהוב מאוד מאוד את הקרובים לך, ולקבלם כמו שהם. קודם כל.
אחרי זה את יכולה לפנות בעדינות להוריך ולספר להם על תחושתיך בעקבות מה שקורה. את יכולה לכתוב להן מכתב, ואת יכולה לשבת לדבר עם כל אחד מהם או עם שניהם יחד. גם את אחותך את יכולה לשתף בתחושותיך, גם לגבי מעשיה וגם לגבי הוריך.
כמוכן, את יכולה לשתף מישהו קרוב לך בכל מה שעובר עליך. אדם שמכיר קצת את המשפחה, ויהיה לך קל לשתף אותו בכל מה שקורה. אדם שנוח לך לדבר איתו ותרגישי בנוח לדבר איתו בכל זמן שתצטרכי.

לפעמים מתוך רצון מאוד טוב ואכפתיות מאוד גדלה, אנחנו רוצים לעשות ולשנות הכל. שהכל יהיה טוב והכל יהיה מעולה, ואם אפשר שגם אנחנו נפעל בשביל זה.
אך, לא תמיד הדברים בידים שלנו,ויותר מזה, לא תמיד זה התפקיד שלנו. לא תמיד אנחנו במקום בו אנחנו יכולים לשנות.
בטח שאנחנו יכולים לשאוף! להתפלל! לרצות! לקוות!
אבל ברגע שאנחנו נפנים שאנחנו רק "צופים", ואין באפשרותינו לעשות מעשים משני גורל, אנחנו נרגע ולא נרגיש מתוסכלים כל כך. ההשפעה שלנו תהיה מכיוון רך יותר, ויהיה הרבה יותר קל לקבל את מה שאנחנו אומרים.
לכן יקירתי, קודם כל אל תלחצי. נסי להוריד הילוך. ולפעול רק מהמקום שלך!
את יכולה להקשיב לחברות שלך, להיות שם בשבילן, ולאהוב אותן. אך אינך יכולה לתקן את מעשיהם.

אני לא מנסה לייאש אותך ולומר לך- עזבי הכל, תתעלמי מהמציאות ותחי את החיים שלך.
ממש לא!
כמו שאמרתי בהתחלה, יש דברים שיש לנו השפעה מאוד גדולה עליהם, וחשוב לנצל את המקום בו אנו נמצאים ולהשפיע על מה שאנחנו צריכים.
לדוג´ בעבודת ה´ שלך- את יכולה לקרוא ספרים, להתפלל יותר, ולעשות מעשים שמכוונים יותר את הלב. נסי לשים לב להשגחה שיש בדברים הקטנים. למציאות ה´ גם בארועי היום יום.
תפקיד ה"צופה" הוא תפקיד מאוד חשוב גם בעבודת ה´ שלנו. להבין שהקב"ה מנהל הכל, ומכוון הכל לטובה. ושלכל סצנה יש סוף טוב. כי הקב"ה הוא הבמאי, והתסריטאי, ולפעמים אפילו השחקנים.
ברגע שנאמין בזה בכל ליבנו, נאהב את הקב"ה ונבטח בו, יהיה לנו הרבה יותר קל לקבל כל מיני מציאויות שנגזרות עלינו. ויותר מזה- יהיה לנו הרבה יותר כיף לחיות, כי נבין שעם כל המאמצים שלנו בסופו של דבר יש מי שדואג לנו, ויש מי שאוהב אותנו.

תנסי....

בכל מקרה, אם תרצי לפתוח כל נקודה שוב, ולדבר על הדברים בהמשך, את מוזמנת לכתוב לי.

מקווה שעזרתי..
אשמח לשמוע את תגובתך.

בהצלחה רבה!
שלך,טל.
tlalosh@shoresh.org.il