יש בן בצוות שאני מתרגשת כשאני רואה אותו...

בעז"ה

שלום, שלום לך!

קראתי את שאלתך מספר פעמים וקבלתי רושם שאת בחורה רצינית, חושבת וכנה:)!

אז אתחיל בכל הכבוד על הדרכתך בתנועת נוער, אני מתארת לעצמי שכמדריכה את זוכה לעשות הרבה דברים טובים ומועילים.

מעצם העובדה שאת כרגע מדריכה, אני מבינה שאת הי שם בסביבות גיל ה- 16, 17 של חייך..יש הרבה סטיגמות סביב צמד המילים: "גיל ההתבגרות", חלקן נכונות יותר וחלקן פחות. אחת מאותן סטיגמות חביבות היא שגיל זה מאופיין בהתעסקות במין השני, אם במחשבה ואם במעשה. הסטיגמה הזו היא מהסוג הראשון- של הנכונות יותר..

זה אך טבעי שהימצאות משותפת- במקרה שלך עם בנים, אף על פי שלדברייך היא מאד מצומצמת, עלולה בהחלט להוליד מחשבות ורגשות כלפי אחד מבני המין השני, הגיוני מאד שבאותה המידה יכולת לחשוב על נער אחר שאיתו היה יוצא לך לבוא במגע וגם כלפיו להרגיש כל מיני דברים ולהתרגש.. אני מנסה בעצם להגיד שחלק גדול ממה שמשחק לעיתים במקרים אלו, זה פחות האישיות הספציפית של אותו נער (אם כי ייתכן כי גם) אלא משיכה כללית שקיימת באופן טבעי ובריא בין המינים.
רגע לפני שאני מפרטת- את יכולה לנשום עמוק, ברוכה הבאה! ב"ה את בחורה בריאה בנפשה!

כאשר יש לנו 'מלחמה' כמו שאת מתארת- של מחשבות ורגשות בלתי רצויים, יש לתקוף את העיניינים מ-2 חזיתות מרכזיות:עבודה על 'המדמה'- הדמיון, על מנת להפחית רגשות בלתי רצויים. ועבודה על המחשבה בכדי לתקוף כאן ועכשיו ברגע שעולה מחשבה כזו..

את מתארת מצב של בחור שאת בקושי מדברת איתו ופתאום יוצא לך להתרגש ממנו, להתרגש בנוכחותו, לחשוב עליו ועוד.. רגשות כאלה שעולים בנו פתאום- בלי ביסוס של תהליך הגיוני והדרגתי של הכרות הם תוצאה של הדמיון. תתפלאי(או שלא תתפלאי) אבל חוש הדמיון זהו אחד החושים היותר חזקים באדם. תחשבי- אפשר ממש להגיע לידי חוויה של דברים, מבלי בכלל שהיתה לדבר איזושהי אחיזה במציאות. זהו אחד הכוחות שיכול להועיל ביותר וכן להפיל ביותר.
כרגע נראה שהדמיון משחק אצלך תפקיד מרכזי, הדמיון בד"כ מבוסס במשהו על האמת, אחרת לא היינו כ"כ משתכנעים ממנו. אלא שהדמיון, כטבעו של דמיון-פשוט לוקח את אותה אמת -ומקצין או מסלף אותה בצורה שאינה מציאותית.
מדברייך משתמע שאת לא רוצה באמת קשר עם הבחור, וגם את לא רואה לזה מקום כרגע, את פשוט רוצה להפסיק את זה...
צריך לעמת את הדמיון עם המציאות! לעשות דיבור פנימי( בקול/בשקט- איך שנח לך) שבו תגידי לעצמך את כל מה שאת מאמינה בתוכך: אני לא רוצה בזה! זה לא נכון לי. זה לא אמיתי! זה סתם רגשות חולפים! במילים שלך.. אבל תחזרי על זה שוב ושוב. צריך לנפץ את הדמיון הזה... וזו הדרך שאני מכירה לכך.

בנוסף צריך לעבוד על המחשבות.
עולה מחשבה, מה את עושה?
הבעש"ט נתן לנו עצה נפלאה, בכל פעם שעולה באדם מחשבה לא רצויה שיעלה בליבו מחשבה אחרת.
אנחנו לא יכולים לחשוב 2 מחשבות בו זמנית, את יכולה להזכר פתאום באיזו חויה משמעותית, לחשוב על הלימודים, לפתור תרגיל במ"מ(- זה פחות מומלץ באופן כללי) וכו וכו.. גם במקרה זה את צריכה לחשוב עם עצמך. מה יכול למלא ולהעסיק את ראשך, העיקר לצמצם כמה שיותר את המחשבות שממשיכות קדימה ונותנות לכך ממשות.

אני לא חושבת שביום אחד פתאום יפסיקו מחשבותייך, וגם לא שתהיי אדישה כלפיו, תהליך כמו תהליך- יש לו קצב משלו.
תהיי סבלנית, תזכרי שזה רגשות טבעיים בגיל כזה, תסכימי לעצמך לאט לאט לחזק את 2 הנקודות שציינתי: (עבודה על הדמיון- על ידי אמירות חוזרות כמה זה לא נכון ואמיתי לך, וכמה את לא רוצה בזה. ועבודה על המחשבות- על ידי הפסקתם ברגע שהם עולות, בעזרת מחשבה אחרת שיכולה למלא אותך.)
ואם ישמצב לצמצם פגישות איתו לתקופה מסויימת, הייתי ממליצה.

ובכללי,עוד טיפ קטן שנכון לכל מצב שבו אנחנו קצת מושפעים מדי ונדמה כאילו מישהו אחר מנהל לנו תרגשות- להתכנס פנימה.
אני מתכוונת לעמוד בכנות מול עצמך ולראות את כל מה שיש בך, עד כמה את משמעותית, טובה. להאמין שאת יכולה לסמוך על עצמך ןלא לנסות למצוא חן, כי יש בך כ"כ הרבה! (איך אני יודעת? כי את פה בעולם, זו ההוכחה הכי טובה שיש לך מה לעשות פה)

מקווה שעזרתי במעט,
אשמח לשמוע את דעתך ואם דבריי התיישבו אצלך...
בהצלחה בכל!
צופיה.

tsofia641@gmail.com