ישראל והאומות

שאלה

מצינו בזוהר הקדוש (ח''ג רכ''א), ששאל נכרי אחד את רבי אליעזר, ולשונו הטהור של הזוהר כך הוא:

- ''אתון אמרין דאתון קרבין למלכא עילאה יתיר מכל שאר עמין, מאן דמתקריב

למלכא איהו חדי תדיר בלא צערא בלא דחילו ובלא דחיקו, והא אתון בצערא ובדוחקא וביגונא תדיר יתיר מכל בני עלימא, ואנן לא איתקריב לן צערא ודוחקא ויגונא כלל''.

- ''ודאי הכי הוא, דישראל עבד לון קב''ה לבא דכל עלמא והכי אינון ישראל בין

שאר עמין כלבא בין שייפין, כמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא לבא, הכי עמין כלהו לא יכלי למיקם בעלמא בלא ישראל, לבא איהו רכיך וחליש... לא ידע מצערא ועקא ויגונא כלל אלא לבא דביה קיומא דביה סוכלתנו''.

ביאור:

שאלת הגוי: ''אתם ישראל אומרים, שהנכם קרובים למלך העליון יותר מכל העמים,

והקרי זה הקרוב למלך - שמח תמיד, ללא צער, ללא פחד וללא דוחק, בו בזמן שאתם שרויים תמיד בצער וביגון יותר מכל באי העולם, ואילו אלינו לא מתקרבים הדוחק, הצער והיגון כלל''.

תשובת רבי אליעזר: ''ודאי כן הדבר! הקדוש-ברוך-הוא עשה את עם-ישראל באופן

שיהיה הלב של כל העולם, וישראל בין שאר האומות הם כדוגמת הלב בין האיברים, וכשם שאיברי האדם לא יוכלו להתקיים אפילו רגע אחד ללא הלב - כך

כל העמים לא יוכלו להתקיים בעולם ללא ישראל''.

- הלב הוא רך וחלש, וזולתו לא ירגיש כאב וצער שום איבר מאיברי הגוף, כי רק הלב יודע ומרגיש בצער, בצרה וביגון, משום שהוא המקיים את כל האיברים, ובו ההבנה והדעת''.

אך עדיין לא הבנתי- שהרי נקודת מבטו של הגוי בעינה עומדת- שהרי ר' אליעזר לקח את שאלתו מנקודת מבט אחר- אך אולי הגוי באמת צודק- אולי הם אלו שקרובים לד', ולכן הם לא מרגישים כל צער אלא רק שמחה?

תשובה