ירידה רוחנית אחרי החגים

שלום רב,
סליחה על עיכוב תשובתך.
צר לי לשמוע שיש לך קושי באמונה, ומאד הייתי רוצה לעזור לך, אמנם נתקל אני בקושי, שכן בשאלה הנתונים כולם כמעט חסרים, הנקודות רבות ממה שכתוב ולכן קשה לי מאד לדעת לכוון את הדברים. קשה מאד לרפא משהו כאשר לא יודעים ממה הוא נובע ולכן אינני יודע אם אצליח.
אך בכל זאת בהתאם לדברים המעטים שכן כתבת, נראה לי שיש מעט חסרון בהבנת המושגים ובהתייחסות אליהם ולכן רצוני להתחיל בחידוד הדברים ולאחר מכן לנסות לעזור לפי מה שאני מבין.

לפי הזמן שמתעוררים הדברים, נראה לי שהדברים נובעים מהרגשה שלך.
בימים של ראש השנה ויום הכפורים אנו מרגישים התעוררות גדולה, התעלות גדולה מתוך המחשבות החופפות אותנו, ובכך אנו גם נוטים לקבל על עמנו כל מיני דברים לנסות להיות יותר טובים.
אמנם הרבה פעמים ההתעוררות הזו היא של הרגש, שאנו מרגישים את האמונה באופן יותר מוחשי, ואת כל הרצונות שלנו פועלים במשנה מרץ.
בגלל שהדבר מקבל את הדחיפה שלו מן הרגש, יש לו גם את החסרונות של הרגש, שהוא לא יציב. הרגש פועל בעצמה רבה כאשר הוא מתעורר, אך כעבור זמן הוא נחלש עד כדי שהוא נעלם כמעט לגמרי, ותופעה זו אנו פוגשים בדברים רבים מאד הקשורים ומבוססים על הרגשות של האדם.
אמנם כאשר אנו רוצים שהדבר לא יעבור, שהוא ישאר בנו קבוע, אנו צריכים לדעת שהדרך היא הבניה השכלית, ללמוד את האמונה, ללמוד את עבודת ה´, ואף להשקיע כל הזמן ללבות את הרגש.
לכן רבים מאד אחר הימים הגדולים האלו של חגי תשרי, מרגישים פתאום נפילה נוראה מרגישים ריקנות, מרגישים מרוחקים מה´ ושכל מה שהיה להם נאבד.
אמנם צריך לדעת שכל הדברים האלו שהרגשנו זה רגש ולא באמת האמונה.
האמונה היא הקישור אל ה´, היא החיבור עצמו ולא הרגשת החיבור.
על מנת לחזק את החיבור עצמו צריך לעבוד את עבודת כל השנה ולא לצפות שבימי ההתעלות כל המצברים וכל הדברים ישתלמו מעצמם, או מעצם ההתעלות.
אחד החידושים של תורתו של הרב קוק זצ"ל והרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בנו, היה לקבוע את לימוד האמונה כחלק מרכזי בלימוד התורה שלנו. אמנם לא שאדם ילמד רוב היום אמונה אלא שידע שזה הלימוד החשוב ביותר, ושחשוב להשקיע בכך זמן ומאמץ. ולכן ישנן הדרכות כיצד לשלב את הלימוד הכללי, ואת שאר מקצועות התורה עם לימוד האמונה, אך חשוב ביותר לדעת את התפקיד של לימוד האמונה.
חשוב מאד, שאנו נבנה לנו עולם רוחני, עולם אמוני, שהוא יהיה הבסיס לקשר המעשי שלנו עם רבש"ע ובכך יתן את הקביעות ואת היציבות של האמונה בה´ ובהתגלות שלו.
על מנת שהלימוד באמת ישפיע על האדם, צריך לעשות את הלימוד שיהיה דבר קבוע, לא על ידי מכתב זה או אחר, אלא על ידי לימוד קבוע. כאשר הלימוד הוא חד פעמי ולא מסודר ממילא הוא רק מעורר את הרגש באופן חלקי וגם הוא יעבור כאשר הרגש יעבור.

נקודה נוספת שרצוני להעלות היא שמתוך דבריך נראה שהיסוד ליחס בינך לבין ה´ הוא על טוב ורע לנו. כאשר טוב לנו קל לנו מאד לראות כיצד ה´ עושה את הטובות האלו, אך כאשר רע לנו, שאנו מרגישים את החסר ממילא אנו לא מוצאים את ה´ קשור אלינו.
הקשר עם ה´ צריך להיות עצמי, ולא מבוסס על מה שטוב לנו ומה שלא. כאשר הקשר מבוסס על טובה אישית, ממילא הוא בגדר של אהבה התלויה בדבר שבטל דבר בטלה האהבה, אך כאשר הקשר עמוק יותר ממילא לא חיים כל הזמן בחשבונות אלא חיים בקשר רציני יותר.
כמו בני זוג שמתחתנים, כאשר כל הזמן הם יחשבו האם זה משתלם לי או לא, ממילא הקשר יפסק, אך כאשר חיים את הקשר כבר כמציאות וכעת לנסות ללמוד מה אפשר להפיק מהקשר הזה, ממילא הקשר מקבל את הקביעות שלו.
כך גם עם ה´, כאשר אנו כל הזמן חושבים האם דבר זה או אחר טוב לנו, ואם ה´ עשה לנו את הטוב או לא, ממילא הקשר מאבד את הטעם שלו, אך כאשר אנו מחזקים את הבסיס שהקשר הוא קשר מהותי וכל השאר הם פרטים, ממילא הקשר עובר שינוי גדול בכל היחס אליו.
צריך לדעת שה´ אוהב אותנו ורוצה בטובתנו, וגם כאשר רע לנו, זה בכלל שה´ מנסה אותנו, ואף מייסר אותנו על מנת שיהיה לנו יותר טוב. רק מתוך אמון אפשר לבנות בנין עמוק יותר ויציב יותר.
לכן שוב החשוב ביותר הוא ללמוד אמונה, ללמוד להכיר את ה´ דרך ההתגלות שלו עלינו, גם על הפרט וגם על הכלל, וכן על כל העולם כולו, ובכך להתחבר אל ה´ שלא מתוך התמודדות ויחס שאנו רגילים בדברים אחרים אלא גם ביחס עמוק של קשר שאכן קיים ביננו לבין ה´.

נקודה נוספת ואחרונה שרצוני לכתוב היא שצריך לדעת שלפעמים כאשר אנו מגדירים את האמונה בתור הרגש, והרגש עובר, אנו מרגישים שאנו לא מאמינים, אך כאשר נגדיר את האמונה אחרת, נראה שאנו באמת כן מאמינים.
בכך שאת רוצה לחזור אל מה שהיית, לתקן את האמונה שלך, דבר זה עצמו מהוה הוכחה שאת קשורה אל ה´ ושאת מאמינה בו, אלא שאת רוצה שהדברים יותר ישפיעו על החיים שלך, שיעזרו לך להתקדם למה שהיית באותם הימים הגדולים. שכן אדם שאין לו באמת אמונה (ואינני יודע אם יש כאלו) הוא כלל לא מחפש את הקשר, הוא לא מרגיש עם כך לא טוב. וכך נאמר בזוהר שמי שכועס על ה´ זה הוכחה לאמונה שהרי אין שייכות לכעוס על מי שאיננו, ולכן כעס על ה´ אף הוא הוכחה על עצם הקשר הקיים. וממילא אצלך שב"ה לא הגעת אל מצב של כעס, ודאי שיש לך קשר אל ה´ ושאת רוצה רק לפתח את הקשר הזה להיות יותר חי וזו בהחלט שאיפה חשובה.
לכן מה שאת מרגישה הוא בעצם ירידת הרגש וצריך להתחזק באמונה, שהירידה הזו יש לה מטרה חשובה, שהיא לתת מקום לבנין של האמונה ושל הקשר, שכן כאשר הרגש חזק אמנם ההרגשה היא טובה, אך הרגש ממלא את האדם ולא נותן לו דחיפה לבנות את הבנין הקבוע והבסיסי.
לכן תהיי חזקה ותחפשי מה שמתאים לך ללמוד וקבעי לכך זמנים קבועים כל יום. ואם תרצי אשמח לעזור עוד בכתובתי:
Zahig2@shoresh.org.il
בברכת הצלחה רבה
יצחק.