שאלה
כתבת בספרך (עמוד 14 הערה 9 שהרמב"ן מקשר בין איסור אוב וידעוני לכך שמודעות האדם לא צריכה להיות תמיד על מה יקרה בעתיד, אולם הרמב"ן כותב באותה פרשיה על הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" שדרך ידיעת העתיד אצל עם ישראל היא דרך נביא ולא דרך מעונן ומנחש, וגם לפני כן כותב הרמב"ן שהרצון לדעת את העתיד אינו פסול מעיקרו אלא פסול רק כאשר הוא נעשה בדרך של אוב וידעוני ולא דרך נביא, התוכל להבהיר את דבריך?
תודה
תשובה
שלום וברכה
סוגיה זו אכן דורשת דיון מורכב.
בכלל יש לזכור כי הרמב"ן לא כתב את דבריו בצורת ספר יסודות האמונה אלא במסגרת פרשנות לפסוקים. לפיכך, בהרבה סוגיות יש דברים של הרמב"ן שיש צורך לקבץ לתמונה מלאה (דוגמה: עמדתו שהתורה לא תסמוך בכל דרכיה על הנס מול עמדתו בדבר "ברצות ד' דרכי איש אין לו עסק ברופאים", ועוד הרבה).
מה שאני מבין הוא זה: על האדם נאסר לטשטש מיוזמתו את הפער בין בורא לנברא. נביא מקבל שליחות מאת ד', בשעה שריבונו של עולם חפץ שהאדם כן יתייחס לעתיד, הוא שולח לו את דבריו דרך הנביא. הנביא אינו יכול להינבא מעצמו, ועל כן למעשה - רק במקום בו יש הופעה א-לוהית המחייבת את העיסוק בעתיד - היא מתרחשת.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם