יציאה למחנה

ב"ה


שלומות!

קראתי את דברייך ואני מניח שאת לא חושבת שאני מנותק ולא מכיר את המציאות במחנות, הן בשל קרבתי העמוקה לבני עקיבא והן בשל הסיבה הפשוטה שיש לי כמה ילדים שהם חניכים בתנועה.
יחד עם זאת אני עומד עכל דעתי מכמה טעמים:
1. מה שכתבתי בתשובתי מתייחס ל א י ד י א ל של המחנה. נכון, לא תמיד המצב הוא אידאלי. אבל, לא שוברים, הורסים ומנתצים מה שבסיסו הוא טוב גם אם המסגרת לא מצליחה להופיע אותו במלוא הדרו. אני מכיר כמה מוסדות חשובים שהרעיון העומד בבסיסם הוא נפלא אבל הביצוע הוא כושל. האם זה אומר שצריך לבטלם, להחריבם, להחרימם?!
2. תמיד צריך לזכור מה החלופה. ונאמר שלא יהיה מחנה. מה יעשו אותם בני נוער שכנגדם את יוצאת? ילמדו משניות בבית הכנסת? יקפידו על לימוד דף יומי? יעסקן כל היום בפעילות חסד?
לכן, גם אם רק שליש מהזמן מטיילים בארץ, גם אם רק פעם בביום שומעים דברי תורה, גם אם רק שלש פעמים ביום מתפללים במנין - כל זה שווה וחשוב.
3. ואם תשאלי - טוב, אז להם זה חשוב. אבל למה לי כל זה? אין לי אלא לומר שהחברה נבנית מכלל, מקבוצה של אנשים. כולנו מקבלים ונותנים, משפיעים ומושפעים. המפגש היחודי שנוצר מסייע לך לתרום לאותם אנשים התחומים שבהם את מצטיינת ומסייע לך לקבל מהם בתחומים אחרים.
4. ידוע ההבדל בין מידתו של נח לאברהם. בעוד שאברהם הרגיש ערבות על הכלל,ולכן התוכח עם הקב"ה על אנשי סדום אף שגם הוא הסכים שהם רעים וחטאים, נוח דאג לעצמו. יש שקראו לו "צדיק בפרווה". למה? כי כשקר בחדר , יש שתי אפשרויות: או להדליק את התנור שלכולם יהיה חם, או ללבוש מעיל ולחמם את עצמך....

מחנה מועיל, מהנה, ומחמם...

בברכה,

שי