יעוד וניצול זמן

שלום וטוב.
השאלות ששאלת מעידות על רמה רוחנית מרשימה ובגרות. ועל כך יישר כוחך.
חז"ל קבעו: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". וכך פסק השולחן ערוך: "אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן...ובלבד שלא יאריך בה... ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי"ת* וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך" (שולחן ערוך אורח חיים סימן רלא).
אם כך, באופן אידיאלי בכל דבר שאנו עושים צריכים לחשוב על הקב"ה. אך ממורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א שמעתי שלרוב האנשים אין לצפות שבכל מעשה יחשבו על הקב"ה, אלא די בכך שבאופן עקרוני הם מנווטים את חייהם על פי רצון ה'. כך, למשל, את צריכה לומר לעצמך שרצון ה' הוא שיהיו לך קשרים עם חברותייך, גם כי כך תוכלי לסייע להן, ובעיקר - כי זהו צורך נפשי בסיסי של כל אדם, ובלי זה תשתגעי. לאחר שהגעת למסקנה זו, את לא צריכה למדוד עצמך בכל שנייה שאת איתן, האם את עושה משהו רוחני-ערכי וכו'. כמובן, כדאי שתשימי לב שאינך משקיעה בתחום החברתי באופן מוגזם. אך לא צריך לשפוט כל רגע.
טוב מאוד שאת שומרת על קשר עמוק עם מדריכה, שיכולה לעזור לך להתקדם וכו'. לא רק שאין פסול בכך, אלא שבעזרת ה' מתוך הקשר הזה תתקדמי ותתעלי.
בהצלחה.