שאלה
שלום כבוד הרב,
בערבי שבת נוהגת כל משפחתי המורחבת להתארח אחד אצל השני ולסעוד בסעודת שבת. אני שומר שבת וכאשר תורנו לארח/ המארחים גרים בעירי אני מגיע (ברגל) וסועד עימם. האוכל כשר וכולם אנשי מסורת אולם לצערי אינם שומרי שבת כהילכתה. המקדש על היין הוא סבי אדם מבוגר שעלה מעיראק וכל ימי חייב נהג להתפלל וכו' . הוא אומנם אינו אדם דתי אך מפאת גילו הוא לא מחלל שבת בעצמו (יש לו עוזרת גויה שמכינה לו אוכל הוא אינו צופה בטלוויזיה אך לארוחות וקידוש מסיעים אותו ילדיו) והוא מקדש בעל פה ובדקדוק.
כיצד עליי לנהוג בקשר לשתיית היין המקודש והנגוע (כלומר שנגע בו) מידיו ? ומידיי כל בני המשפחה שאינם כפופים לעול תורה ומצווה. חשוב לי לציין שבני משפחתי הם בבחינת תינוקות שנשבו בגלל רוח הדור בעיניי.
רציתי לבקש גם את שיטתם של הרב קוק זצ"ל והחזו"א זצ"ל לעניין.
אודה לך אם בתשובתך תיקח תחת התחשבות כמה רגיש העניין וכמה אין ברצוני להלבין פניהם מכוח אהבתי לבני משפחתי.
שמתאפשר לי אני חוזר הביתה ישר מבית הכנסת עושה לעצמי סוג של קידוש קטן עם יין וחלה ומזדרז לבית המארח. אולם לעיתים אין זו אפשרות.
תשובה
שלום
אמנם כתב הרמב"ם (הלכות שבת ל, טו): "השבת ועבודה זרה, כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה, ושניהם כגויים לכל דבריהם".
כלומר, העובר על אחת מכל העבירות שבתורה, אינו נחשב מומר לכל התורה, ומתייחסים אליו כאל יהודי שחטא. אבל העובדים עבודה זרה והמחללים שבת בפרהסיא, אע"פ שלא חטאו כדי להכעיס והם שומרים את שאר המצוות, קנסו אותם חכמים שכל זמן שלא יעשו תשובה, הרי הם כמומרים לכל התורה ודינם כגויים לכל דבר (עירובין סט, ב; חולין ה, א). אין מקבלים מהם קרבנות בבית המקדש (רמב"ם מעשה הקרבנות ג, ד), ואין מצרפים אותם למניין (מ"ב נה, מו), [ואין שותים מהיין שנגעו בו], ואין מצווה לגמול עימהם חסד כפי שאנו מחויבים כלפי כל יהודי (אהבת חסד ח"א ג, ג).
דין מחלל שבת שעושה קידוש
[אבל אם מחלל השבת עושה קידוש, לדעת רוב הפוסקים אין דינו כדין עובד עבודה זרה. שכן פירש רש"י שדין מחלל שבת כדין כעובד עבודה זרה מפני "שהעובד עבודה זרה כופר בהקב"ה, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית". ואם אדם רוצה לעשות קידוש בשבת, הרי שהוא מעיד בעצמו שהוא מאמין בה' ומכבד את השבת, ואזי חילול השבת שלו הוא כמו שאר החטאים, שאינם מפקיעים אותו מכלל ישראל. וכך כתב בשו"ת בניין ציון כג, וכן כתבו עוד הרבה פוסקים להלכה (מהרש"ם, שדי חמד, זכר יהוסף, רשב"ן, אגרות משה יו"ד ד, נח; אור לציון ח"ב כ, ה). ואמנם יש מחמירים, אבל העיקר כדעת המקילים
וכיוון שאביך מכבד את השבת ורוצה לעשות קידוש, אתה יכול לצאת ידי חובה בקידוש שלו.]
ישראל אע"פ שחטא - ישראל הוא
חובה לציין, שבכל אופן יהודי אינו יכול להתנתק מיהדותו, וגם אם יעבוד עבודה זרה ויחלל שבת בזדון ויעבור על כל העבירות שבתורה, עדיין הוא נשאר יהודי, ונשמתו מקודשת בקדושת ישראל. אלא שהוא רשע גדול, ועונשו חמור מעונש שאר הרשעים שלא הפרישו את עצמם מישראל (זוהר ח"ב קנא, ב). ולכן קבעו חכמים, שמצד אחד מקפידים עליו וקונסים אותו שלא לגמול עמו חסד, ומנגד, משתדלים להחזירו בתשובה.
מבר לזה היינות שלנו מפוסטרים, היינו מבושלים בחום של 80-85 מעלות, כדי לטהרם מחיידקים. ויש ספק אם הפיסטור נחשב בישול, ונפקא מינא לשני דינים: א´ אם כשר גם לאוסרים קידוש ביין מבושל, ב´ אם נגע בו גוי עובד ע"ז, שאם הוא מבושל אינו נאסר בשתייה, שאין איסור יין נסך ביין מבושל. באג"מ יו"ד ג, לא, כתב, שהוא נחשב מבושל. ולגרש"ז אויערבאך במנחת שלמה ח"א כה, רק אם נשתנה טעמו או ריחו או מראהו בבישול, נשתנה דינו, והפיסטור שנועד להמית חיידקים אינו נחשב כבישול. להלכה, לכתחילה אפשר לקדש על יין מפוסטר. ולגבי מגע גוי, אפשר בדיעבד להקל, מפני שאיסור יין שנגע בו גוי מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. וק"ו כאשר מדובר ביהודי שמחלל שבת, שיש ספק אם אוסר כיום יין במגעו. ועיין בילקוט יוסף רעב, י.
בברכה אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם