יחס למצוות

בס"ד

שואלת יקרה,
קודם כל, יישר כוח על ההתמודדות הכנה עם הקושי לקיים מצוות בשלימות ובכוונה. בתפיסה שאת מציגה ישנו גרעין של אמת, בע"ה נברר אותו ותוכלי להתקדם בקיום המצוות.

המהר"ל (תפארת ישראל פ"ו) שואל בשם הפילוסופים את השאלה שלך: "אילו היו המצוות כולם תכונות טובות בנפש האדם, כמו מצוות צדקה ... וכיוצא בהן מן המדות הטובות, שהם תכונות טובות בנפש העושה, אפשר לומר דמכל מקום יקנה האדם על ידיהן תכונות טובות, ומתרחק מן הרע". כלומר במילים שלך, אם כל עניין המצוות הוא ההרגשה הטובה בקרב המקיים, ולקב"ה המעשה שלנו לא משנה, אין שום סיבה לקיים מצוות - ננסה פשוט לקנות את המידות הטובות בדרכים שנראות לנו יותר מתאימות, אפשר גם חו"ח לוותר על כל מיני מצוות שאנחנו לא מבינים איך הן בונות בנו מידות טובות, ובכלל להפוך את כל עניין קיום המצוות לנושא אישי שבין האדם לעצמו, בלי קשר לסביבה וכמובן בלי קשר לרבוש"ע. המהר"ל מסביר לאורך כל הפרק את הטעות שבתפיסה הזאת, ואני אנסה ללכת בדרכו ולהסביר במילים יותר פשוטות את הבעייתיות הטבועה בה.

קודם כל נתחיל מגישה דומה לגישה שאת מציגה: הרמב"ן (בפירושו לאיסור על שחיטת בהמה ובנה ביום אחד) כותב כך: "אין התועלת במצוות להקב"ה בעצמו... התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מידה מגונה ... טעם המניעה ללמד אותנו מידת הרחמנות ושלא נתאכזר, כי האכזריות תתפשט בנפש האדם". כלומר הוא מסביר את תכלית האיסור המדובר במניעת התפשטות מידת האכזריות בנפש האדם השוחט בהמה ובנה ביום אחד. השיטה הזאת מתיישבת לכאורה עם דבריך, שעיקר קיום המצוות הוא ההרגשה שהן מייצרות אצלנו. ואולם, נראה לעניות דעתי שיש בכל זאת הבדלים דקים אך משמעותיים בשתי הגישות: קודם כל, את כותבת "הרגשה", ואילו הרמב"ן מדגיש את בניין המידות. ישנו הבדל עצום בין שני הדברים: רגש הוא נחמד אבל גם זמני, חולף, חד פעמי. מידה, לעומת זאת, נקבעת בנפש בעליה, היא תכונה טבועה המעצבת לא רק מעשה יחיד, אלא מגמת חיים ההולכת לכיוון חיובי יותר. לדוגמה, יכולה להתעורר הרגשה טובה כשנותנים מטבע לעני, כי זה עוזר לו (וגם משקיט את המצפון) וגם לא תובע יותר מדי: סה"כ מטבע. ואם יום אחד ב"ה אדם מתעשר, והוא ממשיך לתת מטבעות ספורות כי זה עושה לו הרגשה טובה ובאמת לא נעים לו לראות את כל אותם אנשים שלא שפר עליהם גורלם מסתובבים חסרי כל, ההרגשה הטובה לא גורמת לו לרצות לעשות יותר טוב לפי יכולותיו החדשות. לעומת זאת, כאשר אדם מבקש לבנות בעצמו מידה של גמילות חסדים, יכול להיות שאין לו אפילו את הכסף לתת מטבע לעני - אך כאשר יקנה את המידה הזאת, כל חייו יהיו מוקדשים לעזרה וגמילות חסדים, והוא יבקש להשתמש בכל המשאבים העומדים לרשותו לעזור לאחרים: כסף, זמן, מאמצים וכל דבר אחר שיכול למלא את [תביעתו הפנימית] להיטיב.
תסכימי איתי שגם אם נסתכל על תכלית קיום המצוות כבניין של מידות טובות (גישה שיש החולקים עליה) זה עדיין גדול הרבה יותר מהרגשה טובה, ובעל תכלית גדולה שראוי להשקיע בה ולקיים מצוות עבורה.

לעומת הגישה הזאת, הראי"ה קוק כותב (עין אי"ה שבת א´, פ"ה קד): "המשך הרגש לשלימות ולעבודה אינה המשכה פרטית כ"א המשכה כללית לרצון השם ית´, שמוצאים אנו אותו כולו בערכנו בדרכי תורת ד´. ע"כ כשמתעורר הרגש ע"י ההכרה ברצון השם ית´ הוא מוכן מיד לכל טוב, כי ההליכה בדרכי ד´ לעשות רצונו תביא את האדם לכל טוב כללי." כלומר, בקשת הטוב אינה אמורה להיעשות בצורה פרטית, לכיוונים הנראים לנו טובים וחיוביים; בוודאי שיש לזה מקום, אבל זה לא העיקר. הדרך הטובה ביותר להתחבר לטוב, היא דרך מקור הטוב - ההליכה בדרכי ה´ המדריכים אותנו לטוב [כללי ונצחי.] ה´, המגדיר את הטוב ואת הרע, מדריך אותנו ע"י התורה והמצוות להביא את מלוא הברכה שאנחנו יכולים להביא לעולם, תוך דילוג על ההגיון המוגבל שלנו אל עבר ההגיון האלוקי שלו, ע"י מעשים גשמיים בעלי משמעות רוחנית. עצם עשיית רצון ה´ היא הטוב הגדול ביותר שאנחנו יכולים לעשות, משום שהיא התחברות לטוב [במקורו.] כשאת מקיימת מצוות, את היד הארוכה של הקב"ה בעולמו, הטוב שהוא רוצה להשפיע לעולם [עובד דרכך] בכל מצווה שאת מקיימת. זו אחריות גדולה, והיא נובעת מכך שאת בת לעם ישראל, העם שנבחר לגלם את תמצית הטוב של הבריאה במציאות היומיומית, ולהאיר ליתר העולם את אור ה´: "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו" (ישעיהו מג, כא).

כאן חשוב לי להוסיף נקודה חשובה. את הנקודה של עשיית טוב ה´ קל לנו להבין, כאשר מדובר במצוות שכליות. לא צריך לשכנע אף אחד שלתת צדקה זה טוב, לא צריך להסביר שרצח וגניבה זה רע. גם לא צריך להיות יהודי בשביל להיות אדם מוסרי, התורה מצפה למוסריות מכל אדם שנברא בצלם, באמצעות 7 מצוות בני נוח, האחראיות לסידור העולם בצורה שניתן יהיה לחיות בו. המצוות שלנו הן מעלה יתרה, הן מעלות אותנו לדרגה שהיא גבוהה יותר מלהיות בני אדם מוסריים: הן עושות אותנו [קדושים.] אנחנו נבחרנו להאיר את אור ה´ בעולם בצורה שלמה ומקיפה יותר ולכן קבלנו חיובים והגבלות החורגים בצורה קיצונית מאלה המוטלים על כל אחד אחר. כל המסגרת הזאת נועדה בשביל לרומם אותנו למדרגת חיים רוחנית, אלוקית, בעלת מדרגה שונה מהותית ממדרגת החיים של בני העמים האחרים.
כמו שאמרת, וודאי שה´ לא צריך את קיום המצוות שלנו בשביל עצמו. הוא באמת לא משתנה כתוצאה מהמעשים שלנו. אבל להגיע למסקנה שלך, שאם כך המעשים שלנו אינם משמעותיים, זה בעייתי ומאוד לא נכון. כי משהו כן משתנה: הופעת ה´ בעולם. ה´ רוצה להופיע, וכאשר הולכים בדרכו ומקיימים מצוות, הוא מופיע יותר. כאשר לא מקיימים מצוות, הוא מופיע פחות, מה שנקרא חילול ה´. הוא לא צריך אותנו - אבל אנחנו והעולם כולו צריכים אותו, ואחת הדרכים המרכזיות בהן הוא הוא מתגלה היא על ידינו, ע"י המעשים שלנו, לטוב ולמוטב. ולכן בוודאי שזה משנה אם את מחפפת או לא - כי לך, כאדם פרטי, יש הופעה ייחודית שאת צריכה להופיע, וכשאת לא עושה את זה את גורעת מהעולם את הנקודה הזאת. ועל גבי הקומה הזאת, כחלק מעם ישראל, יש לכולנו הופעה שאנחנו צריכים לבטא, וכשאנחנו לא עושים זאת יש בעולם חוסר ממשי הזועק לתיקון ולעילוי.

לסיכום, למצוות שאת מקיימת יש משמעות רבה, הן מעלות ומתקנות את העולם. כמובן שהן אינן משנות את ה´ שהוא מעבר לכל נברא, אך הן כן משפיעות על הופעתו בעולם וכמובן בך, ולכן לא נכון לומר שאין לקיום שלהן משמעות מעבר להרגשה הטובה שהן עושות לנו.

מקווה שעזרתי, כמובן שעל הנושא הזה ניתן להרחיב עוד המון ואם תרצי אעשה זאת בשמחה. אפשר לפנות בתגובות או למייל: yoavsb@gmail.com.

בברכה,
יואב.