שאלה
שלום ותודה מראש.
יש לי בעיה שמפריעה לי מאוד. כיום אני בת 18 פלוס, עד לפני משהו כמו 8 שנים, לא הייתה לי שום בעיה להפגין חיבה כלפי הוריי, נהניתי לחבק אותם וכדומה, ואני לא יודעת איך הגעתי למצב בו אני מצויה כיום, וחשוב לציין שאני מאוד מאוד אוהבת ומעריכה אותם, אך יחד עם זאת מאוד קשה לי לבטא זאת. אני חשה סלידה מלבוא ולחבק או לתת נשיקה, (למרות זאת אני עושה זאת לפעמים כדי לנסות להשתנות), ומאוד כואב לי שאני חשה ככה ומרגישה שלא מסוגלת לזה וזה אוכל אותי כי אני מאוד אוהבת אותם ומאוד לא רוצה להרגיש את המחסום הזה, את המחיצה הזאת. אני כ"כ רוצה להרגיש אחרת, להרגיש את הרצון העז הזה לבוא פתאום ולחבק וליהנות מזה ואני פשוט לא יודעת איך לשנות אצלי את ההרגשה הזאת, זה מאוד מתסכל אותי ואני חושבת שלא מגיע להורים שלי לקבל ממני יחס כזה, אני רואה את אחותי מתיחסת אליהם ההפך וכ"כ מקנאה בה (בהערצה כמובן). אשמח אם הרב יוכל לעזור ולתת עצות איך לשנות זאת אצלי.תודה רבה.
תשובה
שלום רב,
לא הכל רע בהתנהגות כזו, נכון שילדות הינן מחבקות יותר ואוהבות יותר, אולם, בגיל מבוגר הריחוק נוצר כי החיבוק והנשיקה שמורים לאותו אחד יקר, הבעל.
אם זאת, ראוי להיות בקשר מגעעם ההורים ובמיוחד עם האם, גם אם פינוקי ילדות לא יהיו. כל זאת בגבול הטעם הטוב.
אין לך מה לחשוש למצבך , את נורמאלית.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה