יחסנו לרשעים

יאיר היקר, שלום!
על השאלות שלך נכתבו מאות עמודים, בספרים שונים. אנסה לתמצת בצורה קצרה את מה שלעניות דעתי רלוונטי יותר לדור שלנו ולחיים שלנו, ואפנה אותך למקורות נוספים.

כשאנו בוחנים את מאמרי חז´´ל בעניין, משתקפת תמונה קודרת. ישנם רשעים שאין להם חלק לעוה´´ב (סנהדרין תחילת פרק חלק), ולעולם לא יגיעו לתיקונם (כפי הנראה מהברייתא בר´´ה יז,א). בודאי שאם יעשו תשובה בחייהם ינצלו מזה (כפי שהדגיש הרמב´´ם בהלכות תשובה סוף פ´´ג). האם אנו צריכים לרחם עליהם ולהתפלל עליהם שישובו בתשובה? נחלקו בכך רבי מאיר וברוריה אשתו בויכוח המפורסם על ´יתמו חטאים בן הארץ´ (ברכות י,א). אנו מאוד מזדהים עם דעת ברוריה שמרחמת ומתפללת עליהם, אך אין זה מובן מאליו, שהרי באמת חטאו, והעונש מגיע להם בצדק! התשובה היא חסד מיוחד של הקב´´ה, ולא דבר מובן מאליו (אדם שעבר על החוק, לא יוכל לפטור את עצמו מעונש ע´´י חרטתו!). כשראית אדם עובר עבירה, מותר לשנאתו, ויש אומרים שאף מצווה לשנאתו (פסחים קיג,ב). דוד המלך קילל את הרשעים או תיאר את עונשם, ולא התפלל עליהם שישובו בתשובה... (תהלים, פרקים: א, ג, ז, ט, יא, לא, לז, נח, סח, עג, עה, צב, צד, קט, קיב, קכט, קמא, קמז, וכן בישעיהו ירמיהו ומשלי במספר מקומות). לעיתים אף נסגרים שערי תשובה בעד מישהו, כפרעה (רמב´´ם הלכות תשובה ו,ג). יתכן אף להתפלל על הרשעים שתפילותיהם לא תתקבלנה (´ותפילתו תהיה לחטאה´ – תהלים קט,ז ועיין במפרשים שם), או לקללם שאף כשינסו לעשות מצווה לא יצליחו (ב´´ק טז,ב). גם חובת התוכחה, שאנו מצווים להוכיח אדם שבא לעבור עבירה ולנסות למונעו מלעשותה, איננה בהכרח מחמת הרחמים עליו, אלא גם בכדי שלא יתחלל שם שמיים (ראה ערכין טז,ב, ורמב´´ם הלכות דעות ו,ח). יתכן שכאשר רשע בא לעבור עבירה במזיד, מותר לנו לגרום לו שיעבור איסורים נוספים, ויענש בחומרה רבה יותר (´הלעיטהו לרשע וימות´ – ב´´ק סט,א).
אם כך, ישנם כאלו שחטאו ואין להם חלק לעולם הבא, ולא ברור עד כמה יש עלינו לרחם עליהם, ולנסות להצילם מעונשם. עד כאן תמצית הדברים מחז´´ל.

היום האווירה אחרת לגמרי. היחס שלנו לעוברי התורה אחר, לעיתים במאה שמונים מעלות. מתעוררת השאלה: מה השתנה הדור הזה מכל הדורות? האם אין לנו אומץ לקיים את דברי חז´´ל, או שמא משהו היום באמת שונה?
כאן אני עוצר, ומציע לך למצוא את התשובה שלך. אל תעשה לעצמך חיים קלים ותסתפק בתשובות שלי. לצורך העניין הפניתי אותך לשלושה מקבצים של מקורות, בסוף התשובה.

בכל זאת, אציע לך את התשובות שלי, בקיצור נמרץ:

בגדול, מדובר בשלושה שלבים של שינוי:
א. גילוי תורת הקבלה ותורת החסידות, שחושפות רובדים עמוקים של קדושה במציאות, כאלו שבדרך כלל נסתרים מהעין. דוגמא לכך: גילוי קדושת הנשמה שיש בכל יהודי. לאור זאת העדיפו להתמקד במקורות מהסוג של ברוריה, ´בין כך ובין כך קרויים בנים´ (קידושין לו,א), ´ישראל אע´´פ שחטא ישראל הוא´ (סנהדרין מד,א), וכדו´. בספרי החסידות ישנם גם פירושים חדשים לחלק מהמקורות שהובאו קודם, בסגנון המהפך אותם לכף זכות (שתי דוגמאות מתוך אין ספור: ר´ צדוק הכהן בלקוטי מאמרים עמ´ קצד לגבי ´ועסותם רשעים´, ובצדקת הצדיק אות קל´´א שהלכה כ´דורשי רשומות´).
ב. בשלב השני, בא הרב קוק וחשף את שורש כפירתם של אפיקורסי דורו, וכן את קישורם לעם ישראל ועשייתם למענו, בין מדעת ובין שלא מדעת (אגרת תקנ´´ה, ובעוד מקומות).
ג. בשלב השלישי, המציאות אמרה את דברה: בפועל, אין היום ממש אפיקורסים, ורוב אלו שאינם מקיימים מצוות, מאמינים באופן זה או אחר, ומקיימים חלק מהמצוות. רובם גם לא פרקו בעצמם עול, אלא גדלו אל תוך המציאות הזו. לכן ההתייחסות ההלכתית כלפיהם שונה מזו של הדורות הקודמים (שו´´ת מלמד להועיל ח´´א סי´ כט, ´תינוקות שנשבו´ בשו´´ת בניין ציון החדשות סי´ כג, חזו´´א יו´´ד ב,כח ועוד). אע´´פ שהדיון ההלכתי בעניין זה החל לפני יותר ממאה שנה, נדמה שככל שעובר הזמן, הוא נעשה רלוונטי יותר ויותר.
עד כאן הצעתי. את היתר – תוכל לקרוא במקורות שהפניתי למטה.
בהצלחה רבה!
אלעזר

מקורות נוספים לעיון:
א. עיקרי שיטת הרב קוק בעניין, מופיעים בספר אילת השחר של הרב יעקב פילבר.
ב. מאות מקורות בעניין, מסודרים לפי סדר הדורות: אתר אספקלריה, ערך ´רשע´ - http://www.aspaklaria.info/
ג. בירור שיטתי ויסודי של הנושא כולו, ע´´פ חז´´ל ראשונים ואחרונים: אוצרות המוסר (הרב משה צוריאל) ח´´ב שער כב - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52854