יחסי שכנות

שאלה

אני גרה בשכנות לקרובת משפחתי ואנו מאד שונות באופי. ולמעשה אילולי היינו קרובות משפחה, לא הייתי בקשר איתה, מכיוון שאנו מאד שונות באופי - היא מוחצנת ואני מופנמת, היא מתקשה לשמור על סדר וגבולות עם עצמה ועם משפחתה, ואני כזאת שמרגישה מאד בטוח עם גבולות ושומרת עליהם.

על רקע זה ,אחת לכמה זמן יש ביננו קצר ואנו מתרחקות אחת מהשניה. אני לא יודעת איך יחסי השכנות ביננו צריכים להיות לפי רצון ד' כך שנוכל לחיות בשלום אחת עם השנייה.

אני בחורה טובה וחמה לסובבים אותי, וגם היא בחורה טובה, עם רצון טוב לעזור ולתת. אבל אני מרגישה שאיתה מאד קשה לי לתת מעצמי, ולהתקרב, כי אני מרגישה מנוצלת, וגם כי אני לא רוצה להתקרב יותר מידי, ולהיפתח, כדי שהיא לא תתקרב יותר מידי אליי, כי אין לי סבלנות אליה יותר מידי, וגם לא עניין, והרבה פעמים אני מרגישה שהיא שואבת את כוחותי, או לא קשובה לצורך שלי בגבולות של זמן ומקום (לדוג' עכשיו אני עסוקה בלבשל ולנקות, עכשיו אני רוצה לשבת עם חברה ואני לא פנויה אלייך).

ולכן פיתחתי מנגנון התקשרות לא טבעי איתה, שבו אני מצמצמת את עצמי, לא מפתחת שיחה יותר מידי, לא הולכת לבקר או לשבת אצלה.

אבל התנהגות זאת אינה טבעית לי כלל ואני לא מרגישה טוב עם זה. אני לא מאפשרת לעצמי להיות שמחה וזורמת איתה, כדי לא להתקרב וכדי שהיא לא תתקרב יותר מידי.

ואני מרגישה שזה לא נכון, וזה לא רצון ד', מצד שני כשאנו מתקרבות , יותר מידי, בגלל השוני הגדול ביננו באישיות ובסגנון החיים, היא יכולה להיפגע ממני ולכעוס ממשהו שאמרתי או עשיתי ואז נוצר מרחק שוב.

ואני שואלת בגלל השוני הגדול ביננו איך צריך להיות דפוס היחסים והקרבה ביננו לפי רצון ד'

ובמיוחד שאנו גרות בשכנות והילדים מתערבבים ונפגשים בארוחות שבת?

תשובה