שאלה
שלום לכבוד הרבנים
האם קיום יחסים בין בני זוג הוא צורך שדורש התיחסות מיוחדת בין בני הזוג (כמובן שהכל בהסכמה) או שזה חלק לא כל כך חשוב בחיי היום יום ולא מדברים על זה בכלל ואין לזה משמעות אלא רק אולי לצורך הבאת ילדים לעולם
אני שואל זאת מכיוון שאשתי זה לא מדבר אליה ולא חייבים לדבר על זה ולהעלות את זה לסדר היום .
1 האם יש צדק בדבריה?
2 אם לא איך אוכל להסביר לה שזה דבר שהוא צורך קיומי וזוגי לכל המשתמע מכך
3 האם ישנם ספרים שעוסקים בנושא זה וכן באינטימיות שבין בני הזג ? 4 למה גברים צריכים את הצורך העז הזה גם מפני המכשול בזה וגם להיות נתון לחסדי האשה ברגע האמת ?
תודה לצוות הרבנים
תשובה
שלום וברכה
כל זוג מעצב את דרכו בנושאים אלה.
הדרך השקולה והעיקרית היא שיש משמעות ליחסי האישות הרבה מעבר לשאלת הבאת ילדים לעולם. ההלכה מבטאת עובדה זו בקובעה כי גם במצבים בהם האישה בהריון, מניקה, עקרה, ילדה, זקנה וכדו' – מותר לקיים יחסי אישות, ויש אפילו מצווה לעשות זאת. בדרך זו מבטאת ההלכה את החשיבות של הנושא הגופני ליחסים שבין בני הזוג.
ברם, כל זוג קובע את התנהלותו בנושא זה בתוך הגבולות האלה. ברוב הזוגות יש הבדל בין הבעל והאישה – לשני הכיוונים; רוב הזוגות מדברים על כך ומנסים למצוא את הדרך שיהיה טוב לשניהם; לעתים נכון וטוב ללכת לטיפול בנושא זה או לייעוץ; וכדו'.
בוודאי שיש הרבה מאוד ספרים העוסקים בכך, ואני מציע למשל את הספרים של נעמי וולפסון, ואחרים.
כל טוב