שאלה
שלום רב לך
אני מורה בחינוך מיוחד. בצוות כתתי עוד שתי סייעות. לאחרונה נעכרו היחסים ביני ובין אחת מהן: ההרגשה שלי היא שהסייעת מנסה כל הזמן לבדוק גבולות ולפרוץ אותם, ואני, כאחראית על הילדים, נאלצת שוב ושוב להעמידם בפניה(לא לאחר, לא לאכול אוכל של הילדים וכו'). הצורך להעמיד בפניה גבולות מעורר בי כעס רב. אני משתדלת להעיר לה בנועם, אבל בתוכי אני "מתפוצצת". ברור לי שהכעס שלי לא בא ממקום טוב. מכיוון שאני רוצה להצמיח את אישיותי ברוח היהדות, אני פונה אליך בשאלות: מניין הכעס הזה ומה לעשות כדי להמירו ברגש חיובי יותר. אני מדגישה את המילה "להמיר", כי ב"להדחיק" אני "אלופה".
ברצוני לשאול שאלה נוספת: אני לומדת באוניברסיטה העברית בחוג לספרות כללית והשוואתית. בעקבות קשיים נוספים שהתעוררו בחיי בתחום היחסים שבין אדם לחברו, נולד בי צורך ללמוד על ההבט היהודי על נושא זה. האם, לידיעתך, החוג למחשבת ישראל שבאוניברסיטה העברית עוסק גם בנושא זה? האם אתה יכול להמליץ על מסגרות אחרות שמתאימות לכך?
בתודה ובברכה
דפנה
תשובה
בסד
שלום רב .
מה לעשות כולנו מחנכים.!!את עמצנו ,את ילדנו ואת אחרים..
החינוך ביהדות מתחיל ונגמר ב[דוגמא אישית].
ללא מילים ללא כעס ולא ציונים או הערות...
דברו אתם אנשי הצוות בינכם על "[דוגמא אישית"] כמכשיר חינוכי והיא תבין לבד ואם לא אז תציבי כלל זה בראש סולם החשיבות אצלך ואצל הצוות .(כי הצוות הם הם המודל לחיקוי של הילדים..)
[המירי את הכעס בהתנהגות אחרת, חיובית .!!].
2.ניתן ללמוד ולהעמיק לבד בפרוש המצווה של "ואהבת לרעך כמוך.."
או ללמוד את המהרל מפרג על כך.יחד עם מורה מתאים.
בברכה