יותר דוסית מההורים, איך אני יכולה לחיות בבית כזה?

ההתחזקות שלך ממש לא צריכה להפריע לך לקשר עם ההורים שלך אלא להפך, לחזק ולצבוע אותו בצבעים יפים וגבוהים יותר.

המון פעמים קורה שהבת או הבן מתחזקים ומתחילים להקפיד יותר על דברים שלפני כן הם לא הקפידו ושנחשבו לגמרי בסדר בבית:

פתאום אבא שלך אומר ש"כולם יודעים שראש הממשלה הזה הוא ככה וככה" ואת חושבת לעצמך:

'רגע, זה לא לשון הרע גמור מה שהולך פה עכשיו? אז מה, להגיד לאבא לא לדבר ככה? 'לחנך' אותו מחדש?'

ואז את ממשיכה להתחזק ומבינה שכל העניין הזה של הלבוש צנוע זה לא רק לדוסים השרוטים האלו אלא זה באמת הופך אותך למישהי אחרת ובום!

את מסתכלת על האחיות ואמא שלך ומגלה שהיא לא בדיוק ניראת כמו אשתו של הרבי מגור, אפילו יותר דומה קצת לנשים האלו שנמצאות על העיתונים שהבטחת לעצמך לא לקרוא אותם יותר

ואת משתגעת:

מה לעשות לעזאזל? להעיר לה? להעיר להן? לא להעיר לה? אבל מה הלבוש הזה? ואיך את יכולה לחיות ככה?

אז בדיוק ברגעים האלו, מתי שאת מרגישה שמצד אחד נמצאה הקב"ה והדת שלך ומצד שני נמצאים ההורים והמשפחה שלך, את חייבת לדעת שאין כאן שני צדדים אלא צד אחד ופשוט ביותר:

קודם כל תחשבי איך את הולכת לעשות קידוש ה' ולא חילול ה'!

איך את שומרת על כבודם של ההורים שלך, שהוא אחת המצוות החשובות ביותר שהקב"ה מקפיד עליהן ותוך כדי זה מנסה לראות מה את עושה בשביל שתוכלי גם לשמור על האידיאלים שלך.

אני מניח שאם הקב"ה שם אותך בניסיונות המורכבים האלו כנראה שהוא מאמין בך ובטוח שהוא הביא לך גם את כוחות הנפש הגדולים בשביל שתוכלי באמת להתמודד איתם ולצלוח את הניסיון הזה בשלום!

כן, נראה לי שאם תסתכלי מסביבך יכול להיות שתחשבי לעצמך שאצל החברות הדוסיות שלך יותר קל.

ההיא בת של רב, והבת האחרת בכלל דתייה מבית ולמה דווקא לך עושים את החיים כל כך קשים?

אבל תמיד שהשאלה הזו עולה בראש שלך תחשבי שלא סתם בחרו דווקא אותך וכנראה שיש לך סיבה טובה.

נכון, זה הרבה יותר מורכב, הרבה יותר קשה, הרבה יותר סוחט מבחינה נפשית אבל בסוף תראי שכל הניסיונות האלו יהפכו אתך למישהי עוצמתית וחזקה הרבה יותר!

אז במקרה שלך הייתי ממליץ לך להתייעץ על כל מקרה ומקרה לגופו ולשאול מה אפשר לעשות כדי להסביר להורים שלך בדרכים נעימות ובנועם סבר שהיית שמחה לראות איך האידיאלים והאמונות שלך יוכלו להשתלב בתוך הבית שלהם מבלי להפריע לאף אחד.

אל תשכחי שההורים שלך היו השליחים של הקב"ה להביא אותך לעולם ואל תשכחי כמה נתינה והשקעה הם הרעיפו עלייך.

נסי תמיד להיכנס גם לראש שלהם ולראות שוואלה, זה באמת לא קל כל העניין הזה של ההתחזקות שלך.

הם יכולים לחשוב לעצמם: מתחזקת? מה זאת אומרת? מה אנחנו לא מספיק טובים בשבילה שהיא צריכה להתחזק? החינוך שהבאנו לה לא מספיק טוב שהיא צריכה להתחזק?

אז בשביל למנוע את הדברים האלו נסי לתת להם את התחושה הטובה ביותר.

יכול להיות גם שאולי תגיעי למסקנה עם הדמות החינוכית שתלווה אותך שיותר עדיף לך לנסוע לפנימיה ולחזור הביתה אחת לשבוע או לשבועיים. לא יודע. זה כבר תלוי בהכרת הנפשות הפועלות

רק מה שחשוב שתמיד תזכרי שכל עניין התתחזקות שלך אמור לחבבב את הקב"ה על הסביבה הקרובה שלך וביניהם על המשפחה שלך.

לדבר, להסביר, להיות רגישים יותר לזולת ובטח להורים ולחשוב איך את מגלה את הכוחות הגדולים שהקב"ה רומז לך באמצעות המצב שהוא שם אותך בתוכו שקיימים בך.


בהצלחה.

אבינועם