שאלה
שלום! קודם אתאר את עצמי ואז אומר מה מציק לי: אני בת 20 . כל חיי גדלתי בסביבה נפרדת - ברוך ה'! מכיתה א' עד י"ב. גם לא הייתי בתנועת נוער, ובמשפחתי אנו בעיקר בנות. כלומר, לא גדלתי עם לבטים של בינו לבינה כלל, אני לא מכירה הרבה בנים, ואלה שאני מכירה, זה רק בגדר שלום-שלום. אני שמחה על החינוך שניתן לי. זה הפך אותי לאדם ערכי מאוד, לע"ד. עכשיו אומר מה מציק לי: התחלתי לצאת עם בחורים ע"מ למצוא חתן. אחד מהם אמר לי "את יודעת שאת יפה?" ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. התפדחתי. הבנתי פתאום שבנים חושבים ממש אחרת מבנות. זאת אומרת, תמיד ידעתי את זה, אבל זה היכה בי רק לאחרונה. הבנתי בעומק למה בנות צריכות לשים לב לצניעות שלהם, וזה בסדר ומקובל איתי. אבל מה שמציק לי זה שבנים נבראו עם זה שהם שמים דגש רב על החיצוניות של בנות. ברור לי שרק כך העולם יכול להתקיים! ואני לא באה ח"ו בטענות לקב"ה שיצר את הגבר עם תפקיד אחד ואותנו עם תפקיד אחר. אבל כשזה מגיע לחיים הפרטיים שלי, אני לא מבינה למה אני צריכה להוות אובייקט חיצוני, ולא רק להיות אדם חושב ומרגיש. כן, גם בנות מסתכלות על החיצוניות של בנים, מה לעשות שזה עולם גשמי. אל זה לא אותו דבר. אני חושבת - אשריי שאני לא רגילה "לשחק אותה" מושכת או משהו כזה. אבל זה לא נוח לי שאני צריכה להיות גם גוף עבור בעלי. (סליחה על דרך הביטוי! אני מנסה להיות עדינה כאן אבל זה קשה.) לא רק שלא תמיד נוח לי, אלא זה אפילו לפעמים מעצבן אותי שדרים כאלה משפיעים על בנים. שוב אומר שברור לי שזה דרכו של עולם, ולכל דבר יש מטרה. אבל אני פשוט לא רגילה לחשוב כך. אני חושבת שראוי לציין שאני מודעת לכך שיש לי מראה טוב ב"ה ואני אוהבת לפעמים להשקיע במראה שלי. אשמח אם הרב יוכל להסביר או פשוט להגיב לעניין לעיל, אף שאיני בטוחה שאני לגמרי ברורה פה. תודה רבה!
תשובה
ב"ה
שלום.
קראתי פעמיים את מכתבך ונראה לי שהתובנות שלך הם נכונות ואמיתיות. אכן השם ברא את העולם ואת בני האדם עם תוכן פנימי ועם צורה חיצונית ואסור שהאדם יבלבל או יתבלבל בינהם כי לכל אחד מהם יש מטרה ולכל אחד מהם יש מקום ומשמעות .
וגם אותו משפט של הבחור שהוא אמר לך, אז המשפט כשלעצמו הוא נכון ואמיתי אבל ההקשר שלו והמקום שלו והסיטואציה שבו זה נאמר לא התאים למעמד .ולא התאים לזמן ולמקום.
למשפט הזה יש מקום ויש לו משמעות . הוא צריך להיאמר במסגרת הנכונה שבין איש לאישתו כפי שהתורה מתארת שאמר אבינו אברהם לאישתו "עתה ידעתי כי אישה יפת מראה את" ולכן ההרגשה שלך מצודקת מאוד ומעידה על הבחור ואופיו .
ועלייך לדעת כי מצב של זוג נשוי בעצם מגדיר את הבעל והאישה כ[אחד]. אחדות גמורה [גוף] אחד [ונשמה] אחת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד" האחדות הזו היא לא בגדר הטבע אלא מעל הטבע מפני שמציאות של נישואין יוצרת אחדות ואנו רגילים לחשוב בצורה מתמטית ש 2[=1 1] ובנישואין זה בדיוק הפוך כי אז[ 1=1 1] ןהאחד הזה הוא חיבור עמוק מאוד מאוד בין גוף ונפש של בני הזוג. ולא ניתן להפריד את החיבורים האלו מפני שמדובר בחיבור שהוא [חיבור של נשמות].
וכשיש חיבור אמיתי וזוגיות ראויה אז בני הזוג הם לא רק גוף אחד לשני אלא ובעיקר נשמה אחד של השני ורק כך ניתן לבנות זוגיות אמיתית ורעות שיש בה אהבה ושמחה שמביאה לאושר גדול של חיי הנישואין.
ועייני גם בתשובתי "אומרים שאני יפה" ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=50109
בהצלחה,
עוזיאל אליהו,