שאלה
כבוד הרב שלום
כבר כמה שנים שאני מתחבט בבעיה שמונעת ממני להזדהות עם ראש השנה ויום הכיפור כימי הדין שבהם כל באי עולם עוברים לפני הקב"ה כבני מרון, ובין ראש השנה ויום כיפור נכתבים ונחתמים עתידם של כל בני האנוש לשנה הקרובה. כשלמדתי בישיבה, הקפידו להתפלל ותיקין בימים הנוראים, מכיוון שלא יתכן לטענת ראשי הישיבה, שאדם ישן כשבאותו הזמן הקב"ה גוזר את דינו (ההנחה היא כמובן שהקב"ה לא עצלן ומתחיל לדון כבר בתחילת היום).
כל עניין הדין קשה לי, מכיוון שאני לא מבין איך היהדות מגשימה את הקב"ה בצורה כל כך חזקה בתפיסה שהקב"ה דן את העולם ביום מסוים. הקב"ה הוא אינסופי ומעל לזמן ולא יתכן שיש יום מסוים שבו הקב"ה יושב לדון. לא יתכן לצמצם את הקב"ה לזמן מסוים. כמובן שכל התאור של ספרי החיים והמתים נפתחים ותאור הכרעת הדין, לא עולים בקנה אחד עם העקרון שהקב"ה איננו גשמי באף צורה. בעיה זו התחזקה לי אחרי שראיתי במסכת ראש השנה מחלוקת בשאלה מתי הקב"ה דן את העולם כשיש דעת תנא שסוברת שבכל שעה ושעה האדם נידון ולא בזמן מסוים. בעיה זו יוצרת אצלי חוסר הזדהות מוחלט עם מהות היום. רציתי לשמוע את דעת הרב בנושא. כמו כן, אשמח לדעת האם הרב חושב שהרעיון של דין לעולם תמיד היה קיים או שהרעיון התפתח או התחזק במשך השנים.
תודה
תשובה
שלום וטוב.
יש להבדיל כאן בין שני רבדים בשאלה. רובד אחד מתייחס לעצם הדימוי של ספרי דין וכו', שהוא ודאי דימוי גשמי, שאינו אלא משל בעלמא. רובד שני מתייחס למחשבה שהקב"ה דן את העולם בשעה מסוימת ובזמן מסוים. בתפישה זו אין כל דבר גשמי, אבל אכן יש בה בעיות אחרות. הרי הקב"ה מעל הזמן וכו', כפי שכתבת. על הסוגיות הללו אני אומר שאין לנו עסק בנסתרות, ואיננו מתיימרים כלל לדעת את הנהגת הקב"ה בעצמיותו. הדימוי של הקב"ה שיושב ודן את העולם נועד לצורך התחושה שלנו, כדי לתרגם למושגים שלנו תהליכים שהם מעל ומעבר לכושר תפישתנו. וברור שהדברים אינם כפי שהם נשמעים, ואין לנו כל כך אינטרס ועניין לדעת איך "באמת" הקב"ה דן אותנו. "סוף דבר הכול נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". הדימוי של הדין המתקיים בזמנים מסוימים מחזק אותנו ומקרב להבנתנו את היחס האמיתי בין הקב"ה לעולם - אף שאין זה תיאור מדויק.