שאלה
בס"ד, י"ב בשבט תש"ע
השבוע (ביום שני)אירעו לאסונינו שני מקרי התאבדות של בחורים צעירים, דתיים ממשפחות דתיות ציוניות.
בעקבות כך עלו במחשבתי כמה וכמה שאלות על הנהגת ה' בעולם.
הרי אנו למדים מחז"ל שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, אם כך, הרי האדם שמתאבד עושה זאת בעקבות יאוש גדול מהחיים ואינו רואה שום תקווה ושמחה בחייו, ויתכן מאוד שכשהוא מתאבד הוא כבר עושה זאת ללא בחירה חופשית, והקב"ה הרי יודע שמצב זה יביא את אותו אדם לאבד עצמו לדעת, והקב"ה יודע שכך יהיה בסופו של דבר, אם כן מדוע הביא הקב"ה עליו יסורים נפשיים שאינו יכול לעמוד בהם ? ומדוע לא הרגו קודם כדי להצילו מעבירה זו(הדומה לרצח) ?
בעצם השאלה הזו נוגעת לכל עניני העולם הזה ולכל המצוות, אדם שנכשל בעבירה ולו הקטנה ביותר, הרי יודע הקב"ה שהוא יכשל, ומדוע אם כן הוא מביא אותו לנסיון שמראש יודע הקב"ה שלא יעמוד בו?
שאלה נוספת: כבר לימדונו חז"ל שנוח לו לאדם שלא נברא, אז מדוע עלינו להודות להקב"ה על עצם החיים, הרי "על כרחך אתה חי" , ומי הוא זה שיכול לומר שרק טוב לו בחיים ואין לו פקל'ה של יסורים שהוא סוחב על הגב ולפעמים היסורים קשים מנשוא, ולאורך זמן רב, ויתכן שאפילו לכל ימי חייו של האדם, ואם נסביר שההודאה היא על השכר בעולם הבא(הטרקלין) ולא על חיי העולם הזה(הפרוזדור), זה אינו הפשט של תפילות ההודאה. ומה עוד שהאדם נדרש לשמוח ביסורייו גם זה לא מובן, לשמחה מה זו עושה,
מילא לקבל אותם מתוך הבנה שהם ממרקים את עוונותיו(לא ברור איך) ובסופו של דבר יצא מהם טוב , אבל לשמוח בהם ?! אתמהה !
ומעניין לעניין באותו עניין: הרי אחד מבסיסי האמונה היא שהקב"ה הוא הטוב המוחלט וברא את העולם כדי להיטיב לבריותיו(רמח"ל בספר "דרך ה')לכאורה אם מסתכלים במבט כולל של אלפי השנים שהעולם קיים רואים סבל גדול לאורך כל ההסטוריה של עם ישראל בפרט וכל האנושות בכלל.
הרבה מלחמות, חוסר צדק, מחלות, עניות ועוד מרעין בישין שקצרה היריעה מלפרט, ובקיצור צרות רבות לכלל ולפרט;
לזה יקרא: להיטיב עם בריותיו?!
הקצרה יד ה' לברוא את העולם בלי כל הבעיות שיש בו ? הרי הוא כל יכול ?
או אולי אשאל כך, מה הענין בכלל של בריאת העולם והיקום והנשמות, אם ברור שלא לכולם יהיה טוב עם זה לא בעולם הזה ולא בעולם הנצחי שהרי הרשעים עוד עלולים לסבול לנצח ?
אמנם כבר הסביר הרמח"ל(בספרו
תשובה
שלום
שאלותיך מצריכים לימוד ארוך בישיבה, וזה מה שעליך לעשות אם אתה מבקש תשובה שלימה.
להלן כמה עקרונות מנחים-
א.עולמנו מלא גם במציאות כואבת ורעה ´עושה שלום ובורא רע´, והוכרע בידי בית הלל כבית שמאי, שנוח לו לאדם שלא נברא. אלא שהוסיפו-משנברא יעסוק בתורה. מכאן ההבדל בין בית שמאי לארתור שופנהאואר, אשר הפילוסופיה שלו היא פסימית ביסודה. בית שמאי לוקחים אחריות על הרוע בעולם בעוד שופנהאואר בוחר להכנע לו ולהמנע מלידת ילדים כדוגמא.
ב.נושא הידיעה והבחירה עמוק מאד, עיין-https://www.kipa.co.il/ask/show/182034
ג.איננו מבינים את ההנהגה האלוהית, אלא לאחר שהונהגה כבר ועבר זמן, המעניק פרספקטיבה גדולה. זו המשמעות באמירת ד´ למשה- ופני לא יראו. פני הנהגת ד´ העכשוית מכוסים, בעוד אחוריו- העבר, נגלה לעינינו.
ד.הברית עם ד´ אינה תלויה בנוחות. עלינו להיות ענווים כלפי ד´ ולקבל את יסוריו באהבה, עם אמון בצדקת דרכו.
ה.השמחה בעולם הזה אינה ראויה אם היא באה בבחינת ´עולם הזה´, וכדברי חז"ל אסור לו לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה´. רק אם האדם חי בעומק תודעתי של הנהגת ד´, בהבנה שד´ מכוון לטוב, וכן בהבנה ותחושה שמכל שבר האדם מתעלה ממש מתוך החסרון לעליונות חדשה, רק אז מותר לצחוק באמת.
ו.העולם שלנו הוא בעל חסרון, כעולה מדברי הכוזרי בתחילתו ומגדולי חכמי הסוד, וכן מפשט הכתובים. אכן הסוברים שאין רוע בעולם בשום צורה, מפקיעים מההנהגה האלוקית כח מסויים, והדבר קרוב לכפירה. גם חכמי האומות נחלקו בזה- לייבניץ טען שהכל טוב, וחלקו מלובש ברע. וולטיר לעג עליו וטען שיש רוע. ושופנהאואר טען כאמור שהרוב רע. כך או כך, ודאי גם רוע יש בעולם, אלא שסופו לטוב, סופו להתברר למפרע ככלי להוצאת הטוב אל הפועל.
ז.רק בניין עצמי הוא החיים והקודש. בניין שנבנה בנס או ע"י אחרים, אינו בניין שלם. לכן דוקא ההעלם האלוקי והרוע הוא הגורם לאופי ההתפתחות האנושית, שתהיה עצמית ובניין על טהרת הכח האנושי, המחפש את שורשו ונופל שוב ושוב עד שימצא- דבר ד´ הוא שורש העולמות.
כאמור, רק בישיבה לאורך זמן עם ת"ח גדול תוכל ליישב דעתך בזה.
כל טוב