שאלה
שלום,
אני חוזרת בתשובה ומאמינה בה' באופן מוחלט. לאחרונה יש לי קשיים בכל התחומים, וגם אנשים שבסביבתי סובלים מקשיים מרובים. עד עתה התפללתי המון גם על אחרים וגם על עצמי ואפשר לומר באופן כללי שהתפילות לא נענות. נכון שתמיד יכול להיות גרוע יותר, אבל אנחנו מצפים לטוב יותר. עשיתי השתדלויות בכמה תחומים, דברים שמבחינתי הם ממש "מעבר לטבע", אני מניחה שה' רואה ושומע - אבל נראה שזה לא עושה שום רושם.
מאחר שכך התחלתי לחשוב שאולי אין טעם להתפלל ולבקש מעבר להכרחי (ברכות השחר, 18, קריאת שמע), פשוט להמשיך לחיות איכשהו ומה שיהיה יהיה. הגעתי למצב שכשקורה משהו מאכזב אני כבר מוכנה לזה מראש, וכשקורה משהו טוב במיוחד (וזה פעם בהמון זמן, וגם אז זה מלווה בבעיות) כבר אין לי כוחות להגיד תודה אפילו.
הרי זה עולמו של ה', וזכותו לעשות מה שהוא רוצה. וכמובן, אין צדיק בארץ שלא יחטא, כך שאין לי זכויות או מעלות שאני יכולה להישען עליהן בזמן התפילות והבקשות.
איך אפשר להתעלות על תחושות אלה?
תודה
תשובה
לשואלת שלום רב.
התפילה לקב"ה היא כמו פניה לאבא. יש לנו בעיה של הקשר עם אבא. לא תמיד אנו זוכרים אותו ולא תמיד אנו מקשיבים לו. וגם כאשר אנו מתפללים את התפילה השגרתית, לא תמיד אנו ממש משוחחים איתו... כאשר יש לאדם בעיה הוא פונה ומתפלל לאבא. בכך נפתרה הבעיה העיקרית - הוא שוב משוחח עם אבא. יש קשר איתו. אבא כשמבקשים ממנו משהו, לפעמים הוא מסכים ולפעמים לא. לפעמים הוא מסכים לחלק. אבל העיקר הוא שיש שוב קשר עם אבא.
חז"ל אומרים שהקב"ה עשה את האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים. כלומר שהקב"ה רוצה את הקשר הזה, הלא לשם כך ברא אותנו! וזה העיקר. מילוי המשאלה יבוא או לא בהתאם להחלטתו לגבי מעמדו הנוכחי של האדם.
גם אמירת התודה היא חלק מהחיבור אליו. זוהי ההכרה הברורה של תלותנו בו, ההבנה שהוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו והרצון להמשך ההידבקות בו. ולכן היא חשובה.
ולכן אין להתייאש. יש לפנות אליו תמיד ולבקש ולהתחנן כבן שפונה לאבא. ואז אכן כדברייך הוא יחליט כרצונו, אבל אחרי ש"שוחח" איתך ושמע את דברייך.
אקווה שעניתי. אם לא, תשאלי שוב.
בברכה
אפי קיציס