טעם איסור כלאיים בעצי האילן

בס"ד

שלום

אתה שואל שאלה ששייכת לטעמי המצוות ואני מנסה לענות לך עליה אבל כל מה שאכתוב לך הוא יהיה לפי השגתי בתורה, וכיון שהשגתי היא לפי מה שהספקתי ויש מי שהספיק והבין יותר ממני ודאי תוכל למצוא מי שמבין את עומק ענין המצווה הזאת יותר טוב ממני.

גם אתה אם תתעמק ותשקיע בנושא תמצא יותר ממני, ואם תחפש - תמצא.
ממילא תבין שאין אדם בעולם שיכול להבין מצווה אחת על בוריה כיון שאין מי שבא בסוד ה' עד תומו.

לענין השאלה של כלאים בעצים הסיבה הפשוטה היא כי לכל פרי יש את הכוח ועוצמה שלו, חלק מכוחו ניכר היום וחלק נלמד עם השנים, פעם לא ידעו מהם הויטאמינים והיום יודעים, פעם לא ידעו על ההרכב הפיסי שלהם והיום יודעים יותר. פעם לא ידעו על הרכב גנטי והיום קצת קצת יותר.
בקיצור לומדים לאט לאט על כוחו של כל פרי על כוחו הרפואי ועל כוחות אחרים שבודאי איננו יודעים.
כשעושים הרכבה בין שני פירות אנחנו רואים רק את היופי ואת הטעם וזהו, איננו יודעים איזה מחלות זה יכול להביא או איזה מחלות שהעץ הראשון ריפא - זה לא יכול לרפואת. איננו יודעים ולכן אין לנו ברירה אלא לסמוך על מי שברא את הפרי שברא גם אותנו ואת העולם כולו וברא את הפרי בצורה הנכונה שלו. מותר לנו לשנות בתחום מוגדר שהבורא ידע שהשינוי שלנו לא יהרוס את מה שהוא נתן בו - בלי זה היה אסור. לכן מותר להפוך חיטים ללחם וכותנה לבגד וכד' ומתר לשפר את העולם בזהירות שלא להרוס לפי קוטן השגתינו.

בכלאים יש מלבד כל הנ"ל גם עירבוב כוחות רוחנים העשוים להרוס את העולם ואם תעיין בספר החינוך תמצא יותר על הנ"ל וכן בספרי טעמי המצוות.

וכך כתב בספר החינוך מצוה רמד

משרשי המצוה, כי השם ברוך הוא ברא עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך ענינן ראוי להיות מכוונות כיוון העולם, וברוך הוא היודע. וזהו שנאמר במעשה בראשית [בראשית א', ל"א] וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, וראייתו ברוך הוא. היא ידיעתו והתבוננותו בדברים, כי הוא ברוך הוא, לגודל מעלתו אינו צריך לראיית העין אל הדברים אחר מעשה, כי הכל נגלה וידוע ונראה לפניו קודם מעשה כמו אחר מעשה. אבל התורה תדבר לבני אדם במלות מוכנות אליהם, ותכנה בשם דברים כדברים המכונים בהם, שאי אפשר לדבר עם בריה אלא במה שידוע אליו, כי מי יבין מה שאין בכחו להבין. ועל כיוצא בזה יאמרו זכרונם לברכה, כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע.

ובהיות יודע אלהים כי כל אשר עשה הוא מכוון בשלימות לענינו שהוא צריך בעולמו, צוה לכל מין ומין להיות עושה פירותיו למינהו, כמו שכתוב בסדר בראשית, ולא יתערבו המינין פן יחסר שלימותן ולא יצוה עליהן ברכתו. ומזה השורש, לפי הנראה במחשבתינו, נמנענו מהרביע הבהמות כלאים, וכמו כן הוזהרנו בכך מזה הטעם בצירוף טעם אחר, שכתבנו כבר על מיני הזרעים והאילנות.

והטעם האחר מפורש בדיני שעטנז וכלאי בגדים וכלאי זרעים וכלאי הכרם ואיסור חרישה בשור וחמור והוא עירבוב הכוחות הרוחנים העליונים.