שאלה
רציתי לדעת מהו בדיוק גדר איסור טירחא בשבת. השו"ע באו"ח שכד' כותב שאסור להאכיל בע"ח שלא שייכים לי משום טירחא. ואני לא מבין כ"כ, האם הדין כן גם בימינו? איזה טירחא בדיוק יש לי בהוצאת קערה עם האוכל ליד הפח שסמוך לביתי?
היכן בדיוק עובר הגבול בין התפתחות ההלכה והפיכת החיים ליותר קלים לדין "טירחא"
האם דבר שכשלעצמו אין בו שום חילול שבת ואדרבה, בשבילי הוא עונג שבת, ג"כ יכול להאסר משום טירחא - לרוץ בשבת למשל??
תשובה
ערב טוב
לא ראיתי את ההלכה שעליה דיברתי בשו"ע או"ח שכ"ד. אכן מופיעות שם הלכות הקשורות לטרחה, וישנה הגבלה על האכלת בעלי חיים מסיבה זו.
ייתכן והתכוונת לאמור בסעיף י"א - שאסור ליתן אוכל לבע"ח שאין מזונותיהם עליך. משמעות ההלכה הזו היא שישנם בעלי חיים שהאדם (באשר הוא) לא אחראי להזנתם, למשל ציפורים. בעלי חיים כאלו אסור להאכיל בשבת. לעומת זאת בעלי חיים אחרים שהאדם הוא המאכילם (וכלבים בכלל זה), הרי שיש היתר ולעיתים אף חובה משום 'צער בעלי חיים' להאכילם בשבת.
האיסור על הטרחא בשבת הוא חלק מתפיסת השבת כזמן המנוחה והעונג. לכן על האדם להימנע מטרחא (ובניסוח המדוייק של האחרונים - מ'טרחא יתירה'). יש דברים שהתירו גם אם יש בהם טרחא יתירה - למשל לצורך מצווה או משום כבוד הבריות. טרחא יתירה אכן איננה מוגדרת בדיוק, אך מדובר בעיקרון הלכתי שנועד למנוע מעשים שאין בהם צורך לשבת.
לגבי ריצה בשבת - יש שהתירו למי שהריצה עבורו היא עונג לרוץ בשבת, וכן נראה לענ"ד.
כל טוב
אורי
בימינו
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם