שאלה
שלום,
אני מתנדבת במד"א ירושלים כבר חצי שנה ובמהלך החצי שנה הזאת קרו לי כבר כמה מקרים שהייתי צריכה לטפל בערבים.
לפני שהתחלתי להתנדב, עוד כשלמדתי קורס 60.. חשבתי על זה, וידעתי שאין לי בעיה לטפל בערבים אם יקרה ויהיה לי.
אבל מאז הייתי בגוש קטיף, והייתי בעמונה, וראיתי מה שראיתי וזה השפיע עליי בצורה מאוד חזקה.
לרוב כשיש לי מקרים עם ערבים אני משתדלת לטפל כמה שפחות ושאנשים אחרים שאיתי בצוות יטפלו- רק לא אני, כי זה באמת קשה לי. אבל שנה הבאה אני יצטרך לעלות על האמבולנס עם מתנדבים חדשים ואני אהיה העיקרית שתטפל.
השאלה/ הבקשה שלי היא מה לעשות? לעזוב את מד"א?! מכיתה ד' זה החלום שלי! ואם לא, אז מה באמת לעשות?
מצטערת על האורך של השאלה..
תודה רבה רבה!!
יומטוב:)
תשובה
בע"ה
שלום רב,
משום דרכי שלום צריך לטפל גם בערבים כמו בכל גוי אחר הזקוק לעזרה רפואית, משום שבעולם הקטן שלנו החברה בנויה באופן שכזה שכולם עוזרים לכולם. פעם אולי החלוקה לעמים היתה הרבה יותר חדה ולא היה מקובל לטפל בבן עם אחר, אבל היום ברור שבאמריקה כל רופא אמריקאי יטפל ביהודי ולא יבדוק קודם לאיזה עם הוא שייך.הדבר הזה נכון במיוחד בארגון כמו מ.ד.א. שמסונף לארגון בינלאומי!
אבל השאלה שלך היא לא רק במישור ההלכתי אלא בעיקר הרגשי, וכאן התשובה של התורה היא שחובת הטיפול אסור שתהיה תלויה ברגש שיש לי כלפי הזקוק לעזרה.אבל מצד שני הרי מדובר במצב של מלחמה?? התשובה היא שמה שנעשה כחלק מפעילות מלחמתית זה דבר אחד אבל בפעילות אזרחית - מטפלים בכולם.
זוהי ההדרכה על קצה המזלג, וכדאי שתבררי את הדברים לפרטים יותר עם רב שאת מכירה ולא דרך האינטרנט.
בברכה, אליעזר