שאלה
א. האם לכהן מותר לנגוע בכלי מתכת שנגע במת?
ב. האם לכהן מותר לבקר בבית חולים?
תשובה
א. "אדם כי ימות באהל ... כל אשר באהל יטמא" - כיון שלכהן אסור להיטמא למת, ממילא אסור לו להיכנס לבית שיש בו עצמות מת. לגבי כלי מתכת שנגע במת, למשל מיטת ברזל שעליה הוא מונח - אף שמ"בחלל חרב או במת" למדו חז"ל שכלי מתכת הנוגע במת דינו כמת עצמו, מ"מ פסק הרמ"א שנהגו להקל.
משום כך נזהרים כהנים המלווים את המת לא לעמוד מתחת לענפי עץ או תקרת גזוזטרה שמתחתם עוברת מיטת המת.
מאותה סיבה מוזהרים כהנים שלא להיכנס למקומות שיש שם עצמות אדם - כגון: מוזיאונים שבהם מוצגים עצמות ושלדים, מרפאות שיניים שבהן מצויות גולגלות אדם עם שיניים - אלא אם כן מכוסות העצמות כולן בתוך ארון או תיבה, אפילו הם עשויים מזכוכית.
ב. מותר לכהן לבקר בבית-חולים או להיבדק בו רק אם מותקנות בו דלתות מיוחדות המונעות העברת טומאת המת לכל אגפי ביה"ח, או אם וידא קודם לכניסתו שבעת הביקור אין חשש לטומאת מת באגף שבו הוא עומד לבקר.
אין להחמיר בכך כאשר הכהן נכנס לביה"ח על מנת להתאשפז בו, שהרי החשש הוא מפני ספק טומאה, וספק זה בוודאי אינו חמור יותר מאשר ספק פיקוח נפש.
יש מחמירים שלא יעברו הכהנים דרך פתחים שדרכם עומדים להוציא את המת, למשל שער העיר העתיקה של ירושלים שדרכו מוציאים את המתים ל"ע שבתוך העיר. אולם יש מתירים, ולדעת הרמ"א: "המיקל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר".
המנהג הוא להחמיר שלא יכנסו הכהנים לקברי צדיקים. אולם בקבר רחל נהגו להקל (קונטרס היחיאלי), וכן נהגו רבים להקל במערת המכפלה למעלה, אך אין ללמוד מכאן לשאר קברי צדיקים.