שאלה
אני עושה עכשיו שירות לאומי בבית חולים שערי צדק ובימים האחרונים היה פרסום על תרומת אברים וחתימה על כרטיס אד"י. עד עכשיו חשבתי שצריך לתרום ולחתום על הכרטיס אבל בימים האחרונים אני חושבת על זה הרבה ואני כבר לא בטוחה בזה כי האברים עלולים ללכת לחולים ערבים שמחכים להשתלות ואי אפשר לקבוע לאן ילך האיבר שתורמים וזה דבר שמאוד מפריע לי, וגם- הגוף הוא לא שלנו הוא של הקב"ה ואנחנו קיבלנו אותו רק בהשאלה אז באיזו רשות אנחנו מחליטים אם לתת איבר או לא, הרי זאת רק החלטה של הקב"ה, שהוא הבעלים האמיתיים של הגוף?
רציתי לדעת מה דעתו של הרב בנושא הזה וגם האם מותר לתרום איברים ודם ודם לערבים? ואם לא, אז עדיין מותר לתרום למרות שאני יודעת שיש סיכוי שהאיבר יציל חיי ערבי? ומה עם שאלת הבעלות על הגוף?
נ. ב אני מצטערת על הסרבול והאריכות.
תודה
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אסור לרופא לבצע השתלה ללא הסכמה מראש של הנפטר או הסכמה של המשפחה. במקרה שהנפטר מעוניין אך המשפחה מתנגדת, הצוות הרפואי לא יקבל את התרומה בעיקר מחשש להד ציבורי שלילי שתרומה כזו עלולה לעורר.
מבחינת ההלכה, מותר לאדם חי לתרום איברים ואף להיכנס למידת סכנה מועטה על מנת להציל חיים של מישהו אחר. אולם אם האדם החי – התורם ייכנס לסכנה מרובה, אסור לתרום איברים שהרי לא יתכן להציל על חשבון חיי האדם כדבר התלמוד "חייך קודמים לחיי חברך".
בתרומת איברים שמתבצעת לאחר הפסקת פעילות הלב, כמו תרומת קרנית או כליה, השאלה היא האם זו פגיעה בכבוד המת ובמצוות קבורה, ואף כאן רבו הפוסקים המתירים על האוסרים.
השאלה ההלכתית הקשה ביותר היא בתרומת לב וכבד הנעשית לאחר הפסקת פעילות המוח, כאשר הלב עדיין פועם. ובזה נחלקו הפוסקים האם האדם מוגדר כמת, שהרי אם הוא לא מוגדר כמת אסור להרגו ע"י הוצאת הלב ע"מ להציל מישהו אחר.
הרבנות הראשית לישראל פסקה שהפסקת נשימה בצורה בלתי הפיכה כפי שקורה כאשר גזע המוח מת, מוגדרת כמוות. אמנם הרבנות הראשית דרשה מס' דרישות על מנת לאפשר את תרומת האברים, ואף כיום נעשים מאמצים וניסיונות להגיע להבנה בין הרבנות הראשית למערכת הבריאות.
אין הבדל לגבי גוי או יהודי כי גם הגויים תורמים למען יהודים ואם אנו נמנע אז גם הם ימנעו ולכן מותר.
כיום ניתן לחתום על הכרטיס ויש סעיף בכרטיס של אד"י שאומר שהפעולה של תרומת האברים תתבצע אך ורק באישור של רב מוסמך.
בברכה,
עוזיאל