שאלה
אני נמצאת בבעיה. אני יוצאת עם מישהו כבר שנה וחצי,שנינו יודעים שזה זה ורוצים להתחתן. הבעיה מתחילה בזה שהוא חיילויש לו עוד שנתיים וקצת לפחות(הוא במסגרת של ישיבת שילוב),וזו בעיה,אבל הבעיה שנראית לי הבעיה האמיתית היא שהוא נורא לחוץ מחתונה. כאילו מצד אחד הוא נורא רוצה להתחתן איתי, אבל מצד שני הוא פוחד מזה,הוא לא יודע איך נסתדר וממה נחיה, והוא לא רוצה לחיות על חשבון ההורים,ובכלל הנושא נורא מלחיץ אותו.הוא פוחד שהוא מוותר על החופש שלו ושהוא לא יוכל לעשות דברים שהוא רוצה כי תהיה עליו אחריות גם כלפי.
אני לעומתו רוצה להתחתן,ושלמה עם ההחלטה. אני גם חוששת אבל אני מוכנה להתמודד עם הקשיים. בכלל,אצלי הרצון להתחתן הוא מגיל נורא צעיר(אולי כי יש לי 3 אחים נשואים כשהראשונה התחתנה כשהייתי בת 9).
כל פעם שאנחנו מדברים על הנושא,הוא נלחץ,ושנינו נסגרים וכל פעם מחדש זה גורם לאיזה שהוא סוג של ריב(זה אחד הנושאים היחידים שממש גורם לנו לריב,על כל השאר אנחנו מדברים ופותרים את הבעיות די בסבבה).
ואני לא יודעת מה לעשות, אני לא רוצה ללחוץ עליו כי אני רוצה שזה יבוא ממנו,ולא מתוך לחץ שלי,אבל מצד שני אני רוצה שזה יבוא כבר.
אני ממש לא יודעת מה לעשות אם זה כבר, אני מקווה שתוכלו לענות לי על זה בהקדם כי זה נושא שנורא נורא מטריד אותי.
תשובה
בס"ד
לשואלת היקרה שלום וברכה
אני מאוד מזדהה עם שאלתך, ומצוקתך. כפי שהבנתי מתוך שאלתך, שאת מאד, מאד מעונינת להתחתן. כבר מגיל צעיר מאד רצית בזה, וגם כעת את כבר יוצאת עם בחור ישיבה זמן רב. בגלל רצונך העז להתחתן, את מרגישה שאת בשלה לנישואין ומסוגלת לעמוד בקשיים שבדרך. תחושות אלו, ראויות מאד להערכה, ואפילו להערצה. כמו כן הצלחת לעמוד על שורש הבעיה ביחסים בינכם, ואם נסכם זאת בתמצות- הגעתם למצב שבו את כבר מכונה להתחתן [כנ"ל] והוא עדיין לא!!!.
ממילא כל פעם שאת מדברת איתו על נושא זה הוא נלחץ. דבר זה מתבקש מאליו, לאור העובדה שהוא כרגע לא מוכן להתחתן, אם זה מסיבות כלכליות, או סיבות של חופש אישי.
דומני, שהתשובה לשאלתך, למי שרואה את המצב באופן אוביקטיבי ולא שקוע בתוך המקרה עצמו, הינה ברורה. כמו כן אני חושב שתשובתי ברורה וידועה גם לך, רק יש כאן איזשהו יסוד של הדחקה, וממילא מה שיכתב בהמשך מן הסתם לא באמת יהיה הפתעה בשבילך.
אין ספק בכך, שאם את רוצה שהקשר בינך לבין אותו בחור ימשך ובסופו של דבר יגיע לנישואים מאושרים וחיים מאושרים, את צריכה להמנע מלהזכיר את נושא הנישואין והחתונה בכלל. כי כל לחץ מבחינתך עליו, מונע ממנו להחליט באופן חופשי על הענין.
הרי גם את רוצה שבסופו של דבר, בסוף התהליך הזה של הקשר בינך לבינו, באותו יום המיוחל [בעזה"י, ואני מאחל לך בכל לב שזה יהיה בקרוב], הוא בעצמו ומרצונו, ומכח בחירתו החופשית, ללא שום לחץ יחליט על כך שהוא מעוניין להתחתן איתך. שהרי כידוע, כאשר אדם מתחתן מעבר לאושר העצום, יש לו משימות אתגריות רבות לעמוד בהם, כגון אותם קשיים בדיוק שחברך ציין, כגון הקשיים הכלכליים והחופש האישי. כדי שאדם יכול לעמוד בהם, בצורה בריאה ואמיתית, הוא צריך להיות שלם [עד כמה שניתן] עם ההחלטה להתמודד אתם, ובמקרה הזה עם ההחלטה להתחתן.
לאור זאת, אני שב ומדגיש עבורך [וכאמור לעיל, לא נראה לי שאני מוסיף משהו מעבר למה שאת כבר יודעת], שאסור לך בשום אופן ללחוץ עליו בענין זה, ואת חייבת לחכות בסבלנות עד שהוא מעצמו יגיע להחלטה הסופית בענין.
כמובן, שאם את מרגישה שאין לך את הסבלנות ואת אורך הרוח הנדרש בענין זה, עדיף שתשקלי מחדש את המשך הקשר שלך איתו.
יחד עם זאת, נדמה לי שאם שאת חושבת שיש בינכם התאמה, כן שווה להמתין, ולנצל את הזמן הזה כתקופה של עבודה פנימית בינך לבין עצמך, על מידת הסבלנות והאורך רוח. זוהי תכונה שנדרשת לנו בכל דבר בחיים, ולכל אורך החיים. הרי לאחר שבעזי"ה תממשי את רצונך להתחתן, יצוץ רעיון, שאיפה, או כמיהה חדשה בקרבך למשהו אחר, וגם אז תצטרכי מן הסתם להאזר בסבלנות ולחכות לזמן הראוי והמתאים לאור הנסיבות והמציאות הסובבת אותך. לכן, נראה לי שניצול הזמן כראוי קשור בהכרה, שהקב"ה מזמין לך, אישית, עבודה על מידת הסבלנות, ואת ההזדמנות הזאת את צריכה לנצל לעבודה פנימית על אישיותך.
ושוב ישר כוח, על הרצון האמיתי להתחתן, רצון זה ודאי ראוי להערכה, אך בשלב הזה בקשר בינכם, אני ממליץ לך להשאיר אותו חבוי מתחת לפני השטח, עד אשר הוא יתעורר בעצמו. "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".
הרבה הצלחה
ואורך רוח יאיר
צוות ישיבת אלון שבות