חתונה נפרדת

מזל טוב וירבו שמחות בישראל
אכן חתונה נפרדת יותר מהודרת ולכך צריך לשאוף.
אלא שעניני הצניעות תלויים במידה מסויימת בהרגלי החברה ולכן אם משתתפי השמחה רגילים לחיות במסגרות נפרדות צריך להקפיד יותר על הפגיעה במנהגי הצניעות אך אם המשפחות והמשתתפים מורגלים לחיות בחברה מעורבת במסגרות הלימודים והעבודה וכו´ - ממילא חסרון ההפרדה אינו בולט ואז ראוי להתחשב בעמדת ההורים - שבסופו של דבר הם אלו שמשלמים עבור האירוח ולכן אם הם ישתכנעו בקלות ראוי לעשות כן אך אם הדבר מאד חשוב להם ויפגום בשמחת החתונה - למקל יש על מי לסמוך
באופן פשוט ניתן לחלק את האולם לחלק מעורב וחלק נפרד.
ולהלן ביאור בעניין מספר רביבים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א.
"אמת המידה היא היסוד החשוב ביותר בכל תחום. עולמנו מורכב מערכים רבים, ועלינו ללמוד תמיד איך הם משתלבים זה עם זה. כך ביחס שבין המצווה ללמוד תורה והעיסוק בישובו של עולם, כך ביחס של תורה ומדע, כך ביחס שבין ההשקעה במשפחה למצווה לתרום לחברה. לשם כך צריכים דעת, ועל זה אמרו חכמים, שגדולה דעה שניתנה בין שני שמות קדושים, ועוד הוסיפו, שמי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, (סנהדרין צב, א) מפני שאי אפשר לעזור, כי את הכל הוא הורס בחוסר דעת.
במיוחד בתחום הצניעות צריכים אמת מידה, שכן מצד אחד אי אפשר בשם הצניעות לדרוש הפרדה מוחלטת בכל תחומי החיים: ברחובות, באוטובוסים, במשרדים, בחנויות, בסעודות שבת משפחתיות וכו´. ומאידך, אי אפשר לטעון שכשם ש"מקילים´ ללכת באותו רחוב כך יש להקל לרחוץ בברכה מעורבת, למשל.
כללי הצניעות
הכלל היסודי, שאין מניעה לקיים קשר ענייני ומנומס, אבל חברות אישית שלא לשם נישואין אסורה. וכיוון שהרצון לקשר בין איש לאשה הוא עצום, לא ניתן להסתפק באמירה הכללית הזו, אלא יש צורך לקבוע סדרים חברתיים של צניעות. סדרים שיסייעו למניעת קשירת קשרים אישיים בין גברים לנשים שלא למטרת נישואין. וכך נקבעו בישראל נוהגים רבים של צניעות, אשר המרכזי שבהם, שהחברה מתפקדת כחברה נפרדת, בנים לחוד ובנות לחוד. יהודי שגדל והתחנך באופן זה אינו חש נוח בקשר אישי עם בן המין השני, וגם כאשר הוא נצרך לקשר ענייני עמו, הסיכון שהוא יתפתח לקשר אישי שיוביל לחטא ולחורבן המשפחה נמוך.
כך הצניעות שומרת על הרצון העצום לאהבה, שיופנה כולו לקשר המקודש שבין בני הזוג.
מנהגי צניעות תלויים בחברה ובאדם
מנהגי הצניעות תלויים במידה מסוימת בחברה ובאדם. למשל, בחברה בה נשים מקימות משפחות גדולות, בנות שמונה ועשרה ילדים, כדוגמת החברה החרדית והתורנית, באופן טבעי, הנשים נמצאות יותר בבית, וממילא יש פחות קשר בין גברים לנשים, והחריגה מזה פורצת את גדרי הצניעות. לעומת זאת, בחברה בה נשים מטפחות עוסקות יותר בטיפוח קריירה, באופן הכרחי ישנם יותר קשרים בין גברים לנשים לצרכי עבודה, וממילא באופן טבעי שיחות רגילות בין גברים לנשים אינן נחשבות כלא צנועות. עם זאת דווקא בחברה כזו, יש צורך להקפיד יותר על מודעות לצניעות, כדי שהקשרים שבין גברים לנשים לא יובילו לכישלון.
מנהגי צניעות תלויים גם במקצוע
גם בחברה חרדית ותורנית, שכללי הצניעות חמורים בה יותר, ישנם אנשים שעיסוקם מחייב קשר עם בני המין השני, כדוגמת נשים שיוצאות לעבוד, במיוחד בתפקידים בכירים. וכן גברים שעוסקים בעבודה שמחייבת קשר עם נשים, כדוגמת רופאים, מחנכים של בנות וכיוצא בהם. ואנשים אלה מקיימים שיחות רבות עם בני המין השני, שיחות שלגבי אנשים אחרים מאותה חברה נחשבות כלא צנועות. הרי שכללי הצניעות קשורים למקום, לזמן, לחברה ולאדם. ולכן לא ניתן להקשות באופן מדוקדק ממקרה למקרה, ומאדם לאדם, ומחברה לחברה.
לימודים ועבודה במקומות שאינם צנועים
אנו משתדלים שנוהגי הצניעות יקיפו את כל מסגרות חיינו, אבל לצורך גדול, ניתן על פי ההלכה להקל. למשל, בלימודים אקדמאיים ובמקומות עבודה.
למשל, מי שיש לו אפשרות ללמוד לימודים אקדמאיים במקום צנוע, כדוגמת מכון לב, מכון טל ומכון לנדר, עליו לעשות זאת, גם אם הדבר כרוך בהתפשרות מסוימת. אבל כאשר קשה לו מאוד ללמוד במקום הצנוע, כגון שהוא מרוחק ממקום מגוריו, או שאין שם את תחום הלימוד המתאים לו, אפשר להקל ללמוד באוניברסיטה רגילה. וכך גם לגבי מקום עבודה, יש להעדיף מקום צנוע, גם במחיר של ויתור מסוים על משכורת ומעמד. וככל שחוסר הצניעות במקום העבודה חמור יותר כך הוויתור צריך להיות גדול יותר. אבל כשאין ברירה, מותר לאדם ללמוד מקצוע ולעבוד במקום שאינו צנוע כראוי.
ומי שבאופן אישי יודע שהדבר יגרום לו להתדרדר ולחטוא, חייב לגדור את עצמו. שכן הרגישות בענייני צניעות שונה מאדם לאדם, והיא תלויה הן באופי והן בהרגלי החיים.
למשל, בחור שיודע שהוא רגיש בעניינים אלו, אסור לו לעסוק ברפואת נשים או להעניק טיפול פסיכולוגי לנשים. ומי שפחות רגיש לזה, רשאי לעסוק בתחומים הללו."

בברכה אייל משה