חתונה או רווקות

שלום
אשריך שזכית - תשמחי בחלקך. ככל הידוע לי אוניברסיטה היא בעיקר מקום לימודים - לפעמים הם מאד תובעניים כך שאינני בטוח שחווית הרווקות שם היא כל כך מרנינה כל כל פנים לא יותר מאשר השתתפות בחתונה של הנינה.. מספרים שהייתה עז שבקשה זקן כמו לתיש בסוף לקחו לה את הקרניים...

ולהלן מבט כללי בנושא מספר רביבים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
בהצלחה אייל משה

המציאות שאנו חיים בתוכה מוגבלת, ואין ביכולתנו להגשים את כל שאיפותינו. היינו רוצים ללמוד הכל, לחוות הכל, לעשות הכל, לסייע לכולם בתחומי החברה, העלייה הקליטה והחינוך וכו´. אבל הזמן העומד לרשותנו מוגבל, ולכן עלינו לקבוע סדרי עדיפויות ולפעול על פיהם. ומי שינווט את חייו בלי סדרי עדיפויות נכונים, יש חשש סביר שיטעה ויזניח את הדבר החשוב עבור עיסוקים פחות חשובים.
ביחס שבין ההתפתחות המקצועית והמשפחה, ברור שהמשפחה קודמת. הנישואין ובניית הקשר והאהבה שבין בני הזוג היא ההתפתחות האישית הגדולה ביותר, ולידת הילדים היא היצירה הגדולה ביותר. לא לחינם אמר רבי אלעזר: "כל אדם שאין לו אשה (וכן אשה שאין לה איש) אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם" (יבמות סג, א). ואפילו מי שכבר זכה להתחתן, אמרו חכמים (נדרים סד, ב) שאם אין לו בנים הרי הוא נחשב כמת, ולמדו זאת מהפסוק (בראשית ל, א) "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".
[קביעת סדרי עדיפויות פירושו, שכאשר יש התנגשות בין שני ערכים, החשוב יותר קודם. וגם כאשר ההתנגשות אינה מוחלטת אלא חלקית, צריך להעדיף את הערך החשוב ביותר.
לכן, קודם צריך לדאוג לחתונה ולהקמת המשפחה, ועם זאת לעשות מאמץ, עד כמה שאפשר, לרכוש מקצוע ולהביא לידי ביטוי את הכשרונות השונים שה´ חנן כל אישה.] ואמנם נכון שאישה שתתחתן בגיל צעיר מסכנת במידה מסוימת את היכולת שלה לרכוש מקצוע ולהשתלם בו, אולם מנגד, הדוחה את הנישואין כדי לרכוש מקצוע מסכנת במידה שאינה פחותה את הסיכוי שלה להינשא.

ההבטחות והמציאות
[התרבות המערבית המודרנית מבטיחה לכן שתוכלו להספיק הכל. לרכוש תואר מכובד, לפתח קריירה, ואח"כ להתחתן וללדת ילדים ולחנכם יחד עם התפתחות מקצועית מרשימה. בפועל, אין להבטחות הללו כיסוי.
מספרים לכן סיפורים על נשים מיוחדות שהצליחו לבנות משפחה וקריירה ולגדל ילדים מוצלחים, אולם לא מספרים לכן כי מדובר במיעוט מבוטל.]
רוב הנשים שהאמינו כי יוכלו לבנות משפחה בלי לפגוע בקריירה, מצאו כי בפועל משפחתן נפגעה. חלקן לא הצליחו להינשא, מפני שככל שהבחורה יותר מבוגרת כך הסיכון שלא תינשא הולך וגדל. ויש שמצאו חתן, אבל התקשו להרות, מפני שככל שעוברות השנים כך מתרבים הקשיים להיכנס להריון ראשון. ואמנם נכון שהרוב מצליחות לבסוף להתחתן וללדת ילדים, אולם רבות מהן קרועות בתוכן בין הקריירה לבין המשפחה. הבטיחו להן שאפשר הכל, ופתאום נולד ילד שדורש תשומת לב ומפריע לפיתוח הקריירה.
ולבסוף מוצאים איזו פשרה בין המשפחה והקריירה. אבל אחר שתגיע לגיל חמישים או שישים, אם תשאלו אותה ברגע של אמת, האם היא מתחרטת על משהו. ברוב המקרים היא תגלה לכן שהיא מצטערת שאין לה עוד ילד או שלא השקיעה מספיק במשפחתה.

הסדר הנכון
[סדר העדיפות הנכון קובע כי המשפחה היא הדבר היקר, החשוב והמקודש ביותר. אותו צריך לבנות תחילה, ואחר שהוא עומד ראשון במעלה, יש להשתדל עד כמה שאפשר להתפתח גם בצדדים המקצועיים, כל אישה במה שהיא מוכשרת.] אחר שהאשה תדאג לכך שתוכל ללדת את כל הילדים שהיתה רוצה, תתפתח גם בתחומי עבודתה.
בהזדמנות אחרת אמשיך לעסוק בערך העבודה לנשים, וגם ביחס בין משפחה ועבודה אצל גברים