שאלה
שלום רב,
השנה בעז"ה אני מסיימת י'ב .
לאחר שנקשרתי למחנכת ,הפרידה ממנה מאד קשה לי !!
מורה מדהימה,שנתנה מעל ומעבר, יהיה לי קשה בלי להתייעץ איתה על כל מני דברים -לפעמים שקשה ,כשעצוב וגם בלי סיבה מיוחדת.לכולם היא מאירה פנים ושמחה. ממש מיוחדת!!
בנוסף,לאורך כל השנים בבית-ספר רציתי לסיים כמה שיותר מהר ולצאת מהמסגרת הזאת! ופתאם יצא לי לחשוב על זה .. שאני ממש לא רוצה לעזוב!! ממש מפחדת מהחיים מחוץ למסגרת המחייבת הזאת, שנתנה לי את כל מה שהייתי צריכה עד היום.
לצאת לחיים לבדי, בלי אף אחד בעולם! זאת מחשבה שממש מלחיצה אותי. אני ממש מבולבלת עכשיו .איך מתגברים על הפרידה? ועל הפחד להיות פתאם לבד,עצמאי ,לדאוג לעצמי לבד ועוד..
תשובה
שלום וברכה,
ראשית, ברכות לרגל סיומך את לימודיך בבית הספר. בדבריך את מעלה מספר נקודות שנוגעות בצורה עמוקה בחיי כולנו וחשוב שנעסוק בהן.
א. המורה - במהלך החיים אנו פוגשים אנשים מיוחדים, בעל שאר רוח שתענוג לחסות בצלם. קודם כל חשוב להעביר את התחושות הללו גם למורה כדי שגם היא תהיה מודעת להשפעתה עלייך. מעבר לכך, אין סיבה שלא תשדלי לשמור על קשר, החל משיחות טלפון וכלה בביקורים תכופים - אני בטוח שגם המורה תשמח. סיום בית הספר איננו מחייב ניתוק מצוות המורים.
ב.הרצון לעזוב - כולם מחכים בקוצר רוח שבית הספר\צבא\ש"ל\אוניברסיטה\עבודה וכו´ יעברו. רוב חיינו נסובים סביב העתיד וחלומותינו. חשוב לחוות גם את הווה כפי שהוא, להכיר בטוב שהקב"ה מעניק לנו בכל יום ולהודות לו על כך כבר עכשיו, אין צורך לחכות שזה יהפוך לנוסטלגיה. גם במצבך הנוכחי יש המון טוב ושמחה שניתן להתמקד בו וליהנות ממנו.
ג.פחד מהחיים - החשש מהבלתי ידוע ומוכר טבעי לכל בני אדם. אנו אוהבים את המסגרות שהיינו בהם ומפחדים משינויים. בחסידות אוהבים לתאר את הקפיצה ממדרגה למדרגה כנפילה. לאמור, כאשר מנסים לעבור ממסגרת למסגרת יש פרק זמן מסוים בו אנו שוהים באויר, מנותקים ומפוחדים. שלב זה הכרחי על מנת להגיע למקומות חדשים, מאתגרים וגבוהים יותר. החכמה הגדולה איננה בשלילת הפחד אלא בהתגברות ובהתקדמות על אף הפרפרים בבטן.
ד. עצמאות - כאשר נולדנו הייתנו תלויים בהורינו באופן מוחלט. מהלך הטבע הוא שככל שאנו גדלים אנו מתנתקים מהורינו. לא מדובר בפעולה חדה אלא בהתקדמות איטית והדרגתית. זה טבעי לשאוף ליותר עצמאות ועם זאת זה גם טבעי לשאוף לשמר את הקשר והמגע החם עם ההורים. להיות לבד מחד מעורר חששות משום שאנו כבר לא צמודים להורינו. אולם מאידך, זה מאפשר לנו להתפתח לכיוונים אינדיבידואלים, להכיר אנשים חדשים בצורה עמוקה יותר, אישית ואותנטית, ואף לערוך היכרות מעניינת עם עצמנו...
לסיכום, אין לי אלא להזדהות לגמרי עם כל אחת מהתחושות שהעלית. מדובר בחוויות קמאיות שכולנו עברנו במידה כזו או אחרת. אני מאחל לך שתצליחי לקחת עמך טעמים מהעבר, קשר עם אנשים קרובים ותסתערי בכל הכח על העתיד המסתורי אשר מאפשר להגיע למקומות חדשים ונפלאים!
עלי והצליחי!
אביאל