שאלה
בס"ד
שלום הרב,
אני בן 23 סיימתי צבא לפני חצי שנה ומאז אני לא מוצא את עצמי.
ניסיתי לחזור ללמוד- נכנסתי לישיבה טובה, למדתי שם בערך 3 חודשים והרגשתי שאני מבזבז את הזמן שלי.. לא היה לי חשק ללמוד.
הייתי במילואים חודש ובחודשיים האחרונים אני בבית, לא עושה הרבה..
אני בחור עם מודעות עצמית מאד גבוהה, חברותי ודי מוביל. ועכשיו אני מרגיש שאין לי כח לקום בבוקר, אין בשביל מה..
היו לי 2 קשרים עם בנות שממש שברו לי את הלב, אני לא רואה קשר טוב באופק
לא יודע איך לסיים את המכתב הזה כי א"א לסכם הכל במכתב. אני מרגיש שהחיים פשוט קרסו לי
תשובה
שלום וברכה
ההסתערות על עצמך יכולה לבוא כמו בצבא: רק מכיוונים שונים.
יש במצב בו אתה נמצא יסודות נפשיים, ואולי כדאי ללכת למומחה בתחום הנפש כדי להתייעץ איתו מה נכון לעשות.
יש במצב בו אתה נמצא יסודות רוחניים. הידיעה העמוקה כי אין מישהו אחר שיכול להוציא אותך מהבור אלא אתה עצמך, ואין דבר העומד בפני הרצון, והחובה ליטול את האחריות שלך על עצמך.
אם המסלול של לימוד תורה כעת מנוע ממך – מנסים כיוון אחר של דבר חיובי: לימוד מקצוע, עבודה, טיול, או כל דבר אחר שאינו ממקד את האדם במה שהוא שוקע בו, אלא מוציא אותו ממקומו.
אם אין בשביל מה לקום בבקר – ממציאים אותו מחדש. החיים לא קרסו לך, אלא היחס שלך לחיים הוא שקרס, ואפשר לנער אותו ולקום מחדש.
זה מה שאני מציע לך לעשות. למרות שכל כך טבעי לצפות שמישהו יושיט חכה ויוציא אותו מהמים בהם אני טובע – כנראה שאף אחד לא יעשה את זה במקומי, ואין הדבר תלוי אלא בי.
ראה את עצמך כחכה של עצמך, ומכוח חכה זו תישאב למעלה.
כל טוב והרבה הצלחה