שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שלום!!!!!!!
אני בנאדם, שהיו לו ימים יותר טובים מעכשיו- שאני מרגיש שירדתי רוחנית- אין לי כבר חשק לעבודת ה', אני מחפף- וכל הזמן אני רוצה לאכול..
אני שקוע, אני נדבק בגשמיות- לא יודע.
החשק לתורה עזב אותי כבר כמה חודשים לא קטנים, ושלחתי לרב כבר שאלה יותר ארוכה על זה- ומשום מה כנראה לא הגיע.
אני לא יודע מה לומר- אין לי כח לכתוב.
אני גם ככה מיואש- אין- הלב שלי אטום לתורה, לא יודע, לא בא לי- אין לי חשק, אני רוצה לאכול כל הזמן, וכנראה ששולטים בי עכשיו פשוט יותר מדי תאוות- אין- פשוט אין לי כבר חשק.
אני מתחנן (לפחות מנסה להתחנן) לבורא עולם ב"שומע תפילה" שיתן בי חשק ושמחה ואהבה לעבודתו וליראתו- אני כבר כל כך הרבה זמן מבקש את זה בשמונה עשרה- ו...... לא יודע- כלום!!
אני כבר לא יודע אם אני באמת רוצה שיחזור לי החשק- והאמת, אני מנסה לחזור לעצמי ע"י מחשבות על המוות וכל מיני מחשבות- ושום דבר!!
כאילו- לא אכפת לי. זה לא מדבר אליי!!!
הבעיה הגדולה, שאני אחד שכ היה לו חשק- וגדו לעבודת ה'- הייתי בנאדם שמח שרוצה לעבוד את ה' אבל לצערי הרב אני שקוע בחומריות לא יודע- כבר מאחרי סוכות- זה לא אני- אני כבר לא שולט במחשבות ומלפני כבר כמה חודשים- גם לא בחשק שלי- שפונה לגשמיות.
אני כל הזמן ככה דוחה את עצמי ומצפה שיום יבוא ואני יחזור בתשובה שלימה- עד יום כיפור.
אבל- זה לא בא!!!!
וכל הזמן בשנה הגרועה הזאת שלי מבחינה רוחנית- אני אמרתי לעצמי לא לדאוג ושאני בעתיד יתחזק- אבל התדרדרתי ועכשיו כבר אין לי לב- הוא אטום!!!
אני כל כך מבואס- כי לדוגמא שנה שעברה איזה ציפיות היו לי לחופש הגדול- וציפיות רוחניות!!!
הייתי שמח לעבודת ה'- בזמן שחברי לפעמים בילו- אני התענגתי בתורה- וזה לא הפריע לי שאני מפסיד בילויים... וממש במעט שבמעט ביליתי.
אבל- לא יודע- התאוות התגברו עלי........
וזה התחיל מאחרי סוכות- אבל עדיין היה לי חשק לצאת מהם...
אבל הגיע זמן כלשהוא- שתאווה חדשה (לא יודע אם זה בגלל זה) פשוט גמרה אותי- תאוות האכילה, לא יודע מלפני כמה חודשים לא קטנים- אני כבר לא בעל הבית על המחשבות- זה ישמע מוזר- אבל כל הזמן אני חושב על אוכל- ואין פשוט אין לי התחברות לקודש, ואם אני רואה בילוי וכו' וסרטים אני נמשך- אין..
וכמו שכבר הזכרתי, אני מנסה לחשוב כל מיני מחשבות על העתיד שכמה לא שווה ועל גיהינום-
תשובה
בס"ד
בחור יקר,
אני קורא משאלתך על המצוקה שאתה נמצא.
באופן כללי כדי להשתחרר מדברים בחיים, צריך לסלוח לעצמנו ולהרפות מהלחץ של הפיתרון.
כאשר אדם מכריח את עצמו להפטר ממישהו וכל הזמן הוא חושב כיצד יעשה את זה ולמה הוא לא מתקדם - המטרה מתרחקת יותר.
דוגמא פשוטה, במקרה היא מתחברת לעניינך, זה עניין הדיאטה. כשאדם אומר לעצמו היום אני לא יאכל ורק אעשה כך וכך ורק אשתה כך וכך, מהר מאוד הוא מוצא את עצמו אוכל כפול כמעט מכל יום אחר. זה קורה בנסיון שליטה על אוכל, על מחשבות, מילים לא נקיות וכו'...
אז דבר ראשון שצריך זה לנסות לשחרר את עצמך מהמחויבות להיות "צדיק ביום אחד" ולהגיע לרמה מסויימת. יחד עם ההבנה שלכל אדם באשר הוא יש עליות, ירידות ואפילו לעיתים נפילות חזקות. אז גם אתה - בן אדם.
"שבע יפול צדיק וקם" - צדיק זה לא מי שאינו נופל, אלא זה שאתה כן "קם" לעומת "הרשע" שאחרי הנפילה פשוט "לא קם". אבל ב"נפילות" שניהם שוים. (כמעט).
כמובן שכולנו בתקוה של עליה אח"כ, אבל יש לזכור שגדולים מאתנו נפלו, ורבו הסיפורים, אבל הם עדיין נשארו גדולים.
ולכן שלב השחרור כלול בשכנוע עצמי שזה בסדר, וזה שלב, ועכשיו אני לא צריך לנסות להאבק עם עצמי - כמובן שהכל צריך להיות אמיתי אמיתי ולא שכנוע מזוייף.
אח"כ מגיע השלב השני אחרי שאתה מרגיש משוחרר מלחצים תתחיל למלא את היום בהדרגתיות לפי הקצב שלך בתוכן ערכי וזה אומר: לימוד [קצר] על מידות, פש' וכדו' קיום מצוה אחת בצורה טובה כגון נטילת ידיים. וזה מספיק ליום הראשון.
שלב אח"כ (שהוא יכול לבוא רק לאחר שבוע): ליוד קצר נטילת ידיים ללבוש ציצית וכך מהבסיס הסמוך להתקדם בצעדים קטנים קטנים, מה שנקרא לאט ובטוח ולא לוותר. יחד עם העשיה והלימוד שתפקידו לקרב את הלב (ולכן טוב לקחת נושא שאהוב עליך), חשוב לשמור על אוירה טובה וזה אומר מוזיקה עם נשמה יהודית טובה, לא להסתכל שעות שלמות בתוכניות לא נקיות.
גם בעניין האווירה לטפל בהדרגתיות.
ובע"ה אני מברך אותך שיתמלא לבך רצון ושמחה לעבודתו יתברך בצורה אמיתית, אמן!