חשיבות החיים כאן?!

בס"ד

***********
השאלה הזו נשאלה כבר ונענתה במקום
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=16890
יש קבוצת בחורים בכולל "אבני איתן" שמפעילים את פרויקט "שורש" - שהוא משלוח שיעורי תורה דרך הדואר והאינטרנט. הם ראו את השאלה שלך וענו את התשובה הבאה. אני חושב שהיא מוסיפה הרבה על התשובה הקודמת.
***********


שאלת מטרת החיים מעסיקה את כל האנושות.
כל הוגי הדעות שקמו בעולם התמודדו עם השאלה הזו.
במודע או בחוסר מודע.

ישנה תפיסה הרואה את חיי האדם רק בחיי החומר הם כופרים בנשמה ובנצחיותה לכן העיקר הם חיי הגוף ומטרתם להתענג בהנאות החושים ראש הגישה החומרנית הוא הפילוסוף היוני אפיקור.
המציאות של החיים מלמדת שהריצה אחרי החומריות מביאה לעולם מלחמות, נצלנות, דיכוי, צער ואסונות.

מנגד מוצבת הגישה הרואה רק את חיי הרוח, צריך "לברוח" מכל חיי העולם הזה המטרה היא "למות"
גישה זו היא גישת הבודהיסטים ושאר כתות המזרח והנצרות.
הנצרות נכשלה כיון שהיא נשארה במילים בלבד. אין להם שום ישום מעשי למחשבתם שהחיים הם החטא. ומי שחושב שאפשר לחיות בתיאוריה בלבד הולך נגד אלוקים שברא אותנו נשמה בתוך גוף. ציוה אותנו מצוות מעשיות ולא דיבורים על מצוות.
הגישה הבודהיסטית הביאה מביאה מליונים על מליונים של אנשים למות ברעב כל שנה. חוסר המעש שלהם נותן לשכבה דקיקה של "נסיכים" מהרג'ים להחזיק מליארדים על מליארדים של דולראים בחשבונות חוץ מכספי הציבור. אוצרות עתק של זהב.
מאידך הם משאירים עשרות מליונים של אנשים רעבים למות מרעב ומקור וממחלות כל יום כל שנה כל רגע. אלפי ילדים מתים כל יום בצער נורא בגלל הטיפשות הזו. זה צער אדיר ואיום ואין סופי שמקורו במחשבה ובאמונה הרעה הזו.

הדרכים הללו נכשלו.
זו תיאוריה שחושבת את עצמה יתר חכמה מאלוקים שברא את העולם והשקיע בו כל כך הרבה. דרכם לא מביאה בנין כי היא נגד מה שאלוקים רוצה.

תורתנו מדריכה אותנו באופן שונה.

חיינו הם חיים רוחניים ואותם אפשר להשיג דרך חיי עולם הזה (עייני במסילת ישרים בהקדמה ובפרק א')
חידוד של עקרון זה אנו לומדים מרבי יהודה הנשיא
הגמרא במסכת סנהדרין (דף צא ) מתארת ויכוח בין רבינו הקדוש לאנטונינוס שמבטא תפיסה רומית
שהאדם יכול לפטור את עצמו מן הדין לאחר פטירתו כי הגוף יטען שהנשמה חוטאת והנשמה תאמר שהגוף הוא זה שחטא.

הדרך הרומית חושבת להסביר שאין לתבוע מן האדם על רשעתו כי יש לו גוף רע. והוא לא אשם בתאוות גופו. מאידך הנשמה לא אשמה בחטאים כי היא לא רוצה את חיי הגוף.

ענה לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו פרדס עם פירות נאים שאין כמותם בכל העולם. חשש המלך שאנשים תאותנים יאכלו את פירותיו
של הפרדס המיוחד הזה. העמיד חיגר וסומא כשומרים שישמרו בפני אחרים. שומרים שהם בעצמם לא יכולים למעול.

השומרים הנאמנים הללו מעלו בתפקידם. חמדו את הפירות. מה עשו? הרכיב הסומא את החיגר על גבו, וביחד גנבו את הפירות הנאים של גן העדן המלכותי.

כשבא המלך בטרוניא לשומריו הם טענו בתמימות מתחסדת "אנחנו לא יכולים לגנוב". הרכיבם אחד על השני והוכיח את השקר שבטענתם.

"הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף"
אנו מורכבים משניהם.
כך ה' ברא אותנו

שנגדל את הנשמה על ידי חיי הגוף בקיום מצוות ולימוד תורה. מעלתנו על המתים שאנו יכולים להתעלות ולרומם את חיינו ע"י המצוות ואפשר לקיימם רק בחיים.

לכן אסור להניח תפילין בבית הקברות כי אנו לועגים לרש.

אמנם אדם שנפטר אין זו טרגדיה (זו מילה יונית שפירושה חדלון אין סופי) כי הנשמה היא נצחית,
אך אנו חפצים להמשיך את החיים אפילו במצב של סבל
כפי שעשו תלמידי רבי יהודה הנשיא (כתובות קד)
כי רק בחיי הגוף אנו מתעלים.

(עייני כוזרי מאמר ראשון בסופו)
"ובחרת בחיים"


בהצלחה