שאלה
שלום הרב,
רציתי לברר סוגייה בנושא שנשמע קצת בנאלי... אך לצערי אצלי הוא נושא מאד אישי.
גדלתי במושב באזור הרי ירושלים בשלב מסויים ההורים שלי החליטו לחזור בתשובה , וכשחילונים ממושב חוזרים בתשובה - אין להם הבחנה בין "דתיים לאומיים" ל"חרדים" , חיפשנו מקום שבו נוכל להיות "דתיים יראי ה'" נדדנו בעוד כמה מושבים ומקומות בדרך ובסופו ש דבר הקב"ה הביא אותנו לעיר חרדית מאד סמוכה לירושלים.. אבא שלי הוא איש קבע בצבא כבר עשרות שנים , וכשההורים שלי חזרו בתשובה הם לא "עצרו" את החיים שלהם כדי לברר הלכות/סוגיות וכו' פשוט הגיעו לעיר החרדית הזו וחשבו ששם נקבל הנחייה או עזרה בהתקרבות לה'...
מה שקיבלנו היה בדיוק להפך:
בפעם הראשונה שהגעתי לבית הספר שם הגעתי בלי גרביים כי מעולם לא לבשתי גרביים בקושי נעליים לבשנו במושב... והמורה כ"כ הזדעזעה היא הוציאה אותי מהשיעור והעיפה אותי הביתה עוד לפני שהכרתי אותה ואת הכיתה.. ומאז עד סוף שנה חוויותי רק חוויות רעות עם בבית הספר שם. וזה היה רק הסיפתח...
יש לי אחות חולת סכרת.. יום אחד היא חזרה ממפגש עם חברים וחבר שלה עזר לה לעלות הביתה כי רמת הסוכר שלה היתה מאד נמוכה.. היא התעלפה וחבר שלה שכבר הכיר את אחותי רץ לתיק שלה ולקח את האינסולנין והזריק לאחותי...
למחרת לא פסקו הטלפונים והאיומיים בבית שלנו על זה שאנו "משפחה פרוצה" ושישרפו לנו את הבית כי הילדה שלנו לוקחת סמים.. כמה שניסינו ללא הועיל להסביר את עצמנו - לא היה עם מי לדבר.
בהמשך הגיעו אין ספור סיפורים - לרוב לא עלינו אלא על הנוער , אמא שלי היא אישה צדיקה שאוהבת מאד לעזור לנוער במצוקה... ומאז שהגענו לעיר החרדית הזו לא פסקו בני נוער לפקוד את הבית שלנו, באמת - עשרות בני נוער שנזרקו מהבית ע"י ההורים שלהם. כאילו היינו "נווה מדבר"... וכול אחד עם סיפור יותר מזעזע מהשני, אמא שלי שגדלה במקום אוהב ומשפחתי הזדעזעה מהסיפורים והכניסה אותם אלינו , היו שם ילדים שההורים מרביצים להם.. נועלים אותם מחוץ לבית כי הם לא רוצים ללמוד בישיבות.. היו שם נערות שלא רוצות להתלבש בחולצות מכופתרות וגרביים וגם אותם ההורים הוציאו מהבית ונתנו להם לישון בפארק ציבורי ובספסלים העיקר לא להכנס הביתה שלא יעשו להם "בושות"... היו פעמים בהם הבחורים והבחורות המכסנים האלו נפגשו בפארקים כדי לנסות למצוא נחמה אחד בשנייה, פעם אחת הגיע רכב מלא ב
תשובה
שלום
לצערי זמני אינו בידי ולכן אינני יכול להרחיב.
אין לך אדם שאין לו מקום, ולכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים.
החברה החרדית היא חברה מורכבת מכמה זרמים ותתי זרמים, יש בה מגמות סותרות, הרבה אור ולא מעט חושך. כמו שאצלנו יש הרבה אור ולא מעט חושך.
בניו של אברהם אבינו הם בעלי עין טובה על המציאות. לא בשל היותנו נאיבים, אלא בשל החלטה ערכית ואסטרטגית כאחת, שהיחס האופטימי והעמוק על המציאות הוא זה שיביא את תיקונה, הרבה יותר מאשר ביקורת ארסית והאדרת השלילה.
לכן, על אף החושך הרב המצוי בחברה החרדית, עלייך מוטל למצוא בכל זאת מה האור האלוקי המאיר שם שאת יכולה להשתלם ממנו. לא להעלים עין מהפגמים, אלא לא להתרכז רק בהם.
כאמור, גם בך ובנו חושך רב, וכפי שלא היית רואה בעין יפה ביקורת טוטלית עליך ועלינו, כך אל תנהגי בדרך זו כלפי האחרים.
ביום שהציבור שלנו יכלול יותר אמת, כך יצטרפו אליו אחרים מתוך ראיית ריבוי האמת שבנו. לכן התמקדי באור ובטוב, האדירי את מידותיך הטובות וחישבי מה תוכלי לקחת מכל ציבור, אך תוך חידוד ההבדלים וחידוד הביקורת על החברה החרדית, אשר גם לדעתי יש לה הרבה במה להשתפר בגדרי קידוש השם בעולם.
כל טוב