חרדים ודרוזים בצה"ל

שלום וברכה.
השאלה ששאלת לגבי ההבדל בנינו לחרדים, ומדוע אנו מתגייסים לצבא והם לא, היא שאלה קשה ועצובה מאוד. אני לא 'הדובר' שלהם ובאמת כדאי שתמצא הזדמנות ותשאל אנשים מהמגזר החרדי את השאלה הזו, אבל בכל זאת אני אנסה לתת לך כמה תשובות שעלו מתוך שיחותיי עם אנשים מהם.
לפני שאשיב אני מדגיש שיש לזכור שהחרדים הם אחינו ולכן עלינו לכבדם בדעותיהם גם אם איננו מסכימים איתם לחלוטין.
כשאתה שואל חרדי מדוע אינך מתגייס לצבא רבים מהפעמים תקבל תשובה שהרבנים אמרו שאסור ולכן אני לא מתגייס. מאחורי תשובה זו עומדים כמה הסברים שונים שלפעמים גם אותם תקבל:
1. אי הכרה 'במדינה הציונית' ובמוסדותיה ועל כן הם יתנזרו לחלוטין מהצבא שהוא מוסד מרכזי של 'המדינה הציונית'. (תשובה זו היא יחסית נדירה כיום)
2. מחשבה שהרבה יותר חשוב ללמוד תורה מאשר לשרת על הצבא ויהיו מספיק אנשים אחרים שישרתו בצבא ואין מי שילמד תורה ולכן אני נשאר ללמוד (בסוגיה זו יש לדון הלכתית ורבים עסקו בה).
3. אמירה שעקרונית היה צורך וחיוב להתגייס לצבא אלא שבצבא יש הרבה בעיות הלכתיות שאי אפשר להסתדר איתם, כדוגמת בעיות כשרות, בעיות צניעות ובעיות בשמירת שבת ולכן אנו לא מתגייסים מחשש לפגיעה רוחנית ודתית. תיאורטית הם אומרים אם יפתרו הבעיות הללו אנו נתגייס לצבא.
אני חושב שיש משהו נוסף שהם אמנם לא אומרים אותו בדרך כלל, וזה השמירה על המסגרת הקהילתית. הם חוששים ובמידה של צדק שאם אנשים יתגייסו לצבא, הם גם יצאו לעבוד ובהכרח יהיו פחות בישיבות ואז המסגרת הקהילתית הסרה למרות הרבנים תתערער ויותר ויותר אנשים יעשו מה שהם רוצים. כתוצאה מכך כוחם הגדול בכל התחומים שנובע מאחדותם יפגע.
אנו לא מסכימים איתם על כל ההסברים הנ"ל: אנו מכירים במדינה, חושבים שחשוב ללמוד תורה אבל גם לשרת בצבא מדין מלחמת מצווה של "עזרת ישראל מיד צר" ומדין "לא תעמוד על דם רעך" ועל כן רבים מאיתנו משתדלים לשלב בין הדברים. וכן אנו סומכים יותר על המערכת של הרבנות ומנסים לפתור את בעיות הדת שיש בצבא מבפנים.
הויכוח בשאלה זו, לדעתי, ימשך עוד שנים רבות ואין לנו הרבה מה לעשות. עלינו להיות חזקים בדעתנו ולהאמין בצדקת דרכנו ולקוות שיום אחד גם אחינו החרדים יבינו את אותו הדבר. עד אז אין להשלות את עצמנו שפתרון של כפיה יועיל במשהו וצריך להתאזר בסבלנות.

נוסף על כך שאלת על יחס ההלכה לשרות של דרוזים בצבא. אני לא מכיר התייחסות שלילית של ההלכה לשרותם בצבא ולהפך מצינו גם בצבאו של דוד שהיו בו שכירי חרב גויים ששירתו בו. וכמו שנאמר בשמואל ב פרק טו פסוקים יח-יט:
"(יח) וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ מִגַּת עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ:
(יט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ":
שם מאוזכרים הכרתי והפלטי שעל פי פירוש מסוים זה אנשים מאומות אחרות, וכן הגתיים ואיתי הגתי שהמלך אומר לו כי נכרי אתה. אם כן עולה שם במפורש שבצבאו של דוד שירתו אנשים גויים אשר לא מעם ישראל, ולא הייתה עם שום בעייה.
לסיכום אני חושב שאין אם זה שום בעיה ולהפך צריך להעריך אותם על כך שקשרו את גורלם בגורלנו ושהם הולכים איתנו יד ביד למרות הקושי הסביבתי-חברתי שבדבר. כמובן שיש לזכור שעלולים לצוץ משירות משותף איתם כמה בעיות הלכתיות שלהם צריך להיות מודעים, ולדעת איך להתמודד איתם. (בישולי עכו"ם, פת עכו"ם וכדו').
הרבה הצלחה, תמשיך לברר את הדברים בעצמך – זה חשוב.
יו"ט צוות ישיבת הר-עציון