חרדה עצומה מעונש

שלום וברכה!

יש שני סוגים של עבודת ה' וזו למעלה מזו - עבודה מתוך יראה ופחד בפני ה' יתברך ואחת מתוך אהבה גדולה. יראה זו רמה נמוכה של עבודת ה', אך היא שלב ראשוני לעבודת ה' הגדולה שהיא עבודה מתוך אהבה. כמובן יש זמנים שבהכרח יש לעבוד את ה' מתוך יראה, אך מדרגת העבודה מתוך אהבה גבוה הרבה יותר. לכן עליך לשנות יחסים שלך עם הקב"ה - להבין שרחמיו על כל חסידיו והוא עונה לכל קוראיו באמת והוא מוחל וסולח למי שעובד אותו באמת. כמו כן אין צדיק בארץ ולא יחטא וגם הקב"ה יודע זאת כי הוא ברא את האדם כך והוא יודע יצריו וטעויות של האדם. לא לחינם יש בהלכה הגדרות שונות לעברות - אנוס, מתעסק, שוגג ומזיד. אנוס ומתעסק לא עשו עברה כלל. שוגג עשה עברה, אך לא לחינם הוא נקרא שוגג וכפרה על מעשיו קלה הרבה יותר מאשר כפרתו של מי שעבר איסור במזיד. [אך אין עברה בעולם שאין עליה כפרה אם אדם מתקן מעשיו ומתחרט באמת על הנעשה וחוזר בתושבה מהנעשה. כאשר אדם לוקח נפילתו כעוד מנוף להתקדמות בעבודת ה' ע"י תיקון והכרת החטא, אז עברות שלו הופכות לזכויות שלו].

לשבת ולהתייסר על העברה אינו פתרון והקב"ה לא רוצה את זה. הוא רוצה תיקון - שינוי, צריכה של דברים שבקדושה המרסקים את היצר ומתקנים את העברה. לשבת ולהתייסר זו עבודה ללא תועלת היא לא מרוממת ויש בה גם סכנה - סכנה של ייאוש מעצמך. לכן אם נפלת, יש להתחרט ולתקן את המעשה, אך לא לשבת בייאוש ובייסורים אין סופיים. עליך לקום ולעבוד את ה' מתוך אהבה, מתוך מודעות שמותר לטעות, אך יש חובה לתקן, מתוך רצון להתקרב אל ה' יתברך יותר ויותר ומתוך מודעות שאין עברה בעולם שאי אפשר לתקן אותה.

לגבי נגיעה. כאשר יש חיבה והנאה מנגיעה, אז מדובר באיסור חמור מהתורה. אך בנגיעת נימוס מחוסרת חיבה כלשהי אין איסור תורה, אלא מדובר על איסור חכמים ובמקום של כבוד הבריות לא גזרו חכמים. מכאן אם אדם המושיט יד ללחיצה יכול להיפגע ואי אפשר להסביר לא את עניין של איסור נגיעה או סיטואציה לא מאפשרת להתחמק מלחיצת יד, אז מתירים ללחוץ את היד.

עלי והצלחי ותזכרי אין דבר בעולם העומד בפני התשובה.

בברכה,

חיים בריסק