חניכות מפריעות ולא משתפות פעולה: איך בונים קבוצה?

מדריכה יקרה – שלום.

באמת "לא כיף" לקרוא את התיאור שלך, וזה באמת מתסכל להרגיש שאנחנו נותנים המון ולא מקבלים אפילו מעט הערכה. ובהחלט חשוב לברר מה גורם ליחס הזה ובעיקר מה אפשר לעשות הלאה, ולא פשוט להתעלם. ולכן השאלה שלך חשובה ומבורכת.


יחסים בין אנשים זה דבר מורכב, וגם יחסים בין מדריכים לחניכים. כל אחד מהצדדים מגיע לסניף עם צרכים וציפיות שונים ולעתים גם מנוגדים. בלי שלב של תיאום ציפיות, עלול להיווצר בלאגן. כל זה נכון במיוחד כשמדובר בחניכי כיתה ג´, שבעצם אין להם ממש מושג מה עושים בסניף ואיך הכל מתנהל. לנו, המדריכים, כבר יש מושג די ברור ולכן גם ציפיות די ברורות. עבור החניכים הכל חדש, ונתון לעיצוב ולשינוי מצידם.


ציינת שניסיתן גם "יד רכה" וגם "יד קשה"., ואף אחת מהגישות לא סיפקה את התוצאה הרצויה. ולכן ייתכן שכדאי לעסוק, לפני האסטרטגיה עצמה, בהגדרת המטרה. מה למעשה המטרה שלך כמדריכה (או של המדריכה שתבוא אחרי שתעזבי) מול החניכות הללו? לפי התיאור שלך, נראה שמדובר במטרה מאוד ראשונית: לבנות קבוצה. לייצר מסגרת קבוצתית שיכולה לתפקד בצורה טובה. לצד המטרה הזאת, כמובן שמטרה משמעותית נוספת היא יצירת קשר אישי משמעותי עם החניכות ובניית יחסים של קירבה ואמון. לכאורה מדובר בשתי מטרות מנוגדות: אין אפשר לבנות יחסים מצד אחד ולבנות מסגרת מצד שני? אז זה בדיוק העניין, השילוב. בעזרת המידע שאתן מקבלות מהחניכות, אתן מקבלות רמזים ואיתותים איזו מין מסגרת מתאימה להן, ולכן למסגרת הזאת יש יותר סיכויים להתקיים.


לדוגמא: אם אתן שמות לב שהחניכות אוהבות פשוט לשבת ולפטפט, ואין להן ראש לסיפורים ושירים ומשחקים – אחלה! אתן יכולות לבנות פעולה שכוללת דיון בנושא שמעניין אותן (אגב, גם אם הדיון הכי משמעותי שהן יכולות להגיע אליו כרגע הוא האם עדיף צמה או קוקיות). ואז תשאלו: למה לנו? מה אנחנו מרוויחות מזה? איזה הישג חינוכי יכול להיווצר מדיום דבילי שכזה? התשובה היא שההישג הוא במבנה ולא בתוכן. המצב שאליו הצלחתן להגיע, שבו הבנות יושבות בפעולה ועסוקות בה, הוא ההישג. את הנושא אפשר לאט לאט להחליף, וככל שאתן מכירות יותר את החניכות, אתן מגלות עוד ועוד תחומים משמעותיים שרלוונטיים להן ומעניינים אותן.


זה נכון שנורא מרגיז לראות חניכות מגיעות לסניף רק כדי להשתולל ולהפריע, כביכול. אבל ה"צדק" לא יעזור כאן, אלא רק הצבת אלטרנטיבה ראויה. בכך עיקר התפקיד שלכן כמדריכות: לא להגיד מה נכון ומותר ומה לא, אלא להציב חלופה משמעותית. לא רק לומר מה אסור אלא בעיקר מה מותר ומה כדאי ומה כיף וטוב. ככל שתכירו טוב יותר את החניכות, תתחברו לעולם שלהן ולתחומי העניין שלהן, ותכירו טוב יותר את הסגנון והסלנג שלהן, יהיה לכן קל יותר לתפור עבורן פעילויות שייחשבו בעיניהן מעניינות וכיפיות. אגב, אתן גם בהחלט יכולות לשתף אותן בתהליך, ובכל שבוע או שבועיים "לתפוס" חניכה או שתיים ולשתף אותן ב"אחורי הקלעים" של הכנת הפעולה. כך גם תרוויחו שיתוף פעולה, גם תקבלו מידע מועיל מכלי ראשון על מה שבאמת "נחשב" מעניין בעיניהן, וגם תקבלו הזדמנות להראות להן כמה קשה להכין פעולה וכמה זה מאכזב כשהאחרות לא מקשיבות ולא עושות מאמץ מינימלי לפרגן.


לסיכום: אין ספק שביניכן לבין החניכות בכיתה ג´ יש מרחק לא קטן של גיל, וגם הכובע שלכן כמדריכות חדשות פותח מרחק לא קטן. כדי לצמצם את המרחק הזה כדאי להתחיל דווקא מהעמדה ה"לא צודקת" של החניכות ולא מהציפיות שלכן כמדריכות. התחילו את המסע מנקודת המבט של החניכות, ואז בידקו איפה זה מתחבר אליהן. זה קצת כמו אותם מבוכים שיש בעיתונים לילדים, שבהם צריך למצוא את הדרך מאמצע המבוך ליציאה ממנו. אז במקום להתחיל מתוך המבוך, אפשר להתחיל מהסוף – מהיציאה, ולשרטט את הקו פנימה. להתחיל דווקא מהנקודה העמומה והלא מובנת של החניכות, ולא מהמטרות הברורות כביכול שלנו כמדריכים. בהכללה, חניכים זקוקים למקום שמעניק להם ביטחון, קשר של אמון ואמפתיה, מקום שבו יש מי שמתעניין בהם באופן אמיתי וסקרן לגביהם. צורך בסיסי נוסף הוא – מסגרת. מקום שיש בו כללים בסיסיים שצריך לעמוד בהם. אלו שתי מטרות ראשוניות ומרכזיות של הסניף והקבוצה, כאשר המטרות החינוכיות נבנות על גבי הקומה הראשונה הזאת. אז קשר אישי, מבנה מסודר (פעולות בזמן קבוע וכו´, אבל עם תכנים וסגנון שמתאימים לחניכות שלכן), ושיתוף פעולה גם בהכנת הפעילות (כאשר הן לא רק מקבלות אלא גם משתתפות ביצירה), יכולים להיות התחלה טובה לביסוס של קבוצה.

בהצלחה רבה!

אוהד

nuvy23@gmail.com