חניך דומיננטי בקבוצה מושך אותה לכיוונים שליליים

שלום.

כשמסתכלים על מפעל ההדרכה המפואר בתנועות הנוער, ורואים את כל העשייה החשובה בתחום הזה, באמת אפשר להשמין מנחת. ועדיין, גם בקבוצה ה"מגניבה" ביותר, יהיה חניך או כמה חניכים שמסבכים לנו קצת את התענוג. כיוון שאני נוטה לראות בתסבוכות מקור מצוין ללמידה והתפתחות, ננסה לראות יחד איך העיקרון הזה עובד גם במקרה שאתה מציג לנו בשאלה.

לפני שנתחיל, בוא נתפוס קצת פרופורציות: בסה"כ נראה שאתה והמדריך שאיתך מצליחים לא רע עם מרבית החניכים, נמצאים איתם ביחסים טובים ואפילו הצלחתם לבלום מגמות שליליות שהתחילו לחלחל בקבוצה! כדאי לזכור את זה משום שהמשמעות היא חשובה: כשאתם ניגשים להתמודד עם בעיות בקבוצה, אתם מגיעים ממקום של עוצמה, של יכולת ושל ביטחון, ולא מעמדת חולשה וייאוש. ה"איך" עושים ומתמודדים חשוב לא פחות מ ה "מה" עושים, ולפחות מהבחינה הזאת נראה שלא חסרים לכם מקורות לעידוד ולתחושת ביטחון כשאתם ניגשים להתמודד עם האתגר הנוכחי.

אז מה בעצם קורה: לחניך המדובר יש השפעה משמעותית על חבריו לקבוצה, והוא לא ממש מנצל את הכוח הזה למטרות שנתפסות בעיניכם כחיוביות במיוחד. המעמד המבוסס שלו קצת מאיים על המעמד שלכם, מה שגורם לכם "לחשוש" ממנו באופן מיוחד. במידה רבה אתם צודקים: תגובה שנתפסת כחריפה או תוקפנית מדי כלפי חניך שיש לו מקום כה מרכזי בקבוצה, עשויה להתפרש על ידי חבריו כמאבק בין המדריכים לבין חניכי הקבוצה, וזה כמובן מצב שאנחנו ממש לא מעוניינים להגיע אליו. מצד שני אי אפשר פשוט להעלים עין מזלזול בכללי משמעת או בהשפעה שלילית שחניך מייצר, רק משום שהוא "כוכב" בקבוצה.

כלומר, המסקנה היא שכדאי מאוד להימנע מהדבקת תוויות לחניכים, ולהימנע מלייחס להם כל מיני תפקידים בקבוצה. אמנם לכל מדריך (וגם להורים ולמורים, אגב) יש נטייה לעשות את זה: הוא התלמיד המופרע, היא הילדה השקטה שלנו, זה החניך שתמיד עוקץ את כולם, וכו´. הצמדת תפקידים – חיוביים כשליליים – היא צעד מאוד בעייתי מבחינה חינוכית והתנהגותית, גם כשאנחנו בכלל לא שמים לב שאנחנו עושים את זה (כלומר, מצמידים תפקידים לחניכים). זה נכון שכל חניך הוא מיוחד וראוי בהחלט להתייחס לייחודיות הזאת, אבל לא באופן שמקטלג חניך באופן רשמי ומתמשך. ההכרה וההתייחסות לייחודיות הספציפית ולאישיות של כל חניך יכולה להתבצע ביתר נוחות בשיחות צדדיות ואישיות, אבל במצב בו כל הקבוצה מכונסת – חשוב לתת לחניכים יחס שווה ולא לאפשר מעמדות ותפקידים מוגזמים.

במקרה הספציפי שאתה מציג כאן, חשוב שלא תאפשרו לחניך הזה להיכנס למשבצת של "מדריך שלישי", או של אישיות שמשפיעה באופן מיוחד על החניכים ושלעתים עושה זאת באופן שמתנגש עם המדריכים – אתם. הוא חניך! אם הוא משפיע לרעה, צריך להתמודד עם זה. אם אחרים מושפעים ממנו, מטפלים. אבל כל ההתמודדות והטיפול מגיעים מיחס אליו כחניך לכל דבר ולא כאל מקרה מיוחד.

היחס לחניכים מורכב אומנם גם משיחות אישיות, הקשבה, אמפתיה, הזדהות וכו´,אבל גם מהקפדה על כללי משמעת, קווים אדומים, התנהגות נאותה וגבולות. אין שום סתירה מהותית בין שני הרכיבים הללו ביחס של המדריך לחניך, אם כי אומנם הסגנון יכול להיות קצת שונה בכל אחד מהם. אבל מבחינת עבודת המדריך, הם שני צדדים של אותו הדבר, שני צדדים שמשלימים זה את זה. אז זה נחמד וטוב שאתם מצליחים לדבר עם החניך, אבל שיחות צריכות לפעמים להסתיים בסיכומים מעשיים: מה המסקנה, מה אנחנו עושים מכאן והלאה, ומה יקרה אם הצדדים לא יעמדו בסיכום הזה. בסוף השיחה ה"נחמדה" אתם יכולים להגדיר מה אתם מצפים שיקרה (ואת זה אתם יכולים להחליט תוך התחשבות בחניך ותוך "משא ומתן איתו", כמובן), ומה אתם מתכוונים לעשות אם החניך לא יעמוד בהתחייבות שלו.

מצד שני, חשוב להתמקד לא רק בחניך, שמושך הרבה תשומת לב ורצון להחזיר אותו למוטב, אלא גם בקבוצה ובחניכים האחרים, ה"מושפעים". המחויבות שלכם היא כלפי הקבוצה כמכלול, בראש ובראשונה. אז באמת יש צורך אמיתי לפעמים להקדיש זמן ואנרגיה מיוחדים לחניכים ספציפיים בגלל מגוון סיבות, ולפעמים זה עשוי לבוא על חשבון הקבוצה. אבל אם דפוס כזה הופך לשגרה מתמשכת ושוחקת – יש בעיה. יש חשש אמיתי לפגיעה בחניכים האחרים ובקבוצה. זה נכון שזה מאוד מאתגר ומרגש לקחת חניך מסוים "כפרויקט", אבל לא תמיד זה מאמץ סביר ביחס למחיר שהקבוצה נדרשת לשלם (וכמובן אתם המדריכים), ולא כל מה שמרגש הוא בהכרח נכון וראוי מבחינת ההדרכה.

כדאי לחשוב על תהליך מדורג שבו אתה והמדריך שאיתך תאפשרו לחניך להתמקם מחדש בקבוצה כשווה בין שווים ולקבל אל עצמו את הכללים והנורמות שמקובלות בקבוצה. זה לא צריך לקרוב בבת אחת, אלא בהדרגה, באופן שנראה לכם מתאים ונכון. אם הוא ילך איתכם בתהליך הזה – מצוין. אם לא, בהחלט יש מקום לשקול להחריף בהדרגה את הסנקציות שאתם מפעילים כלפיו, וגם כאן שיקול הדעת הוא שלכם לגבי אילו סנקציות להפעיל, מתי וכיצד. תיאורטית, אני לא שולל באופן מוחלט אפשרות של הוצאה זמנית או קבועה של החניך מהקבוצה, בשלב כזה או אחר (וגם לא מציע בהכרח לעשות את זה, כמובן). בקיצור: את הפרטים ה"קטנים" אתם תדעו לתכנן ולהפעיל ואתם גם תהיו אלה שצריכים לעשות זאת בפועל, על סמך ההיכרות הקרובה שלכם את התנאים והחניכים. מה שחשוב ברמה היותר כללית הוא שלא תאפשרו לקבוצה ולכם להפוך בני ערובה של חניך אחד.

במקביל לתהליך שאתם מנהלים מול החניך, ראוי להפעיל משקל נגד חיובי ובונה עם החניכים האחרים, כבודדים וכקבוצה. אף מדריך (או הורה, או מחנך) לא יכול לחסום הרמטית השפעות של גורמים אחרים על החניכים שלו (במיוחד מדריך שנפגש איתם "רק" פעמיים בשבוע...). האחריות הבסיסית שלכם היא לא להגן על החניכים מהשפעות שליליות (בעיקר מחוץ לקבוצה ולסניף, מן הסתם, שאמורים להיות יחסית נקיים מהשפעות כאלה), אלא להכין אותם להתמודדות עם אותן השפעות באופן שיאפשר להם לקבל החלטות נכונות וטובות גם כשאתם לא נמצאים לידם בזמן אמת. ככל שמערכת היחסים שלכם עם החניכים תהיה קרובה ואיכותית יותר, היכולת שלכם להכין אותם להתמודדות עם העולם – על מגוון התופעות השליליות שבו – תגדל במידה רבה. וזה בעצם מה שחשוב.

לסיכום: הרצון שלכם כמדריכים לשמור על שליטה בקבוצה הוא הגיוני וחשוב. גם הרצון שלכם להכיל את החניך המסוים הזה בקבוצה הוא ראוי ומשמעותי. ועדיין, האיזון בין השניים הוא לא מוחלט, ויש עדיפות ברורה לשמירה על שליטה בקבוצה על פני השלמה עם התנהגות מאוד לא נאותה (לאורך זמן) של חניך אחד. זה נכון במיוחד אם אתם מתחילים להרגיש שאתם משקיעים הרבה משאבים בהגנה על החניכים מאותו חניך, מה שיכול לבוא על חשבון פעילות של בניית הקבוצה והחניכים ללא צל מאיים שמרחף מעליכם, ההדרכה שלכם עלולה לתפוס כיוון פחות משתלם וכדאי. הסניף הוא מעין "מעבדה" שבה יש לכם ולחניכים הזדמנות להיות בקשר קרוב ותומך, ליהנות ביחד וגם לבנות קומות נוספות באישיות כחלק משמעותי מחוויית ההתבגרות וההכנה ל"כניסה לעולם". כדאי לנצל את המעבדה הזאת, ולא לאפשר לחניך מסוים עם צרכים מסוימים להפוך אותה למקום לא מספיק בטוח עבורכם ועבור יתר הקבוצה.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com