חמץ אחרי הפסח

שלום
חמץ אסור וקטניות מותר (אם לתתו את החיטים זמן ממושך אזי הקמח חמץ)
ולהלן הרחבה בנושא מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיינו בספר באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=628
בברכה אייל משה

אחר שנסתיים הפסח הותר החמץ, אלא שחכמים אסרו חמץ של יהודי שעבר עליו הפסח, שכיוון שעבר בהשהיית החמץ בפסח על איסור בל יראה ובל ימצא אסרוהו באכילה ובהנאה. אבל חמץ של גוי שעבר עליו הפסח מותר באכילה, ומותר ליהודי לקנותו ולאוכלו (שו"ע תמח, א-ג).
ברור שמנהג איסור קטניות אינו חמור כאכילת חמץ, ולכן בשעת הדחק כשנות בצורת ורעב, התירו גדולי ישראל לאכול קטניות. אמנם למעשה, פעמים רבות כשהיתה בצורת, נחלקו הרבנים אם השעה דחוקה מספיק כדי להתיר קטניות. והיו שנטו יותר להקל, והיו שנטו להחמיר. והיו שהתירו לעניים בלבד לאכול קטניות, ואילו לעשירים אסרו, מפני שיש להם יכולת לקנות מאכלים אחרים. ובעניינים אלו צריך לנהוג בכל מקום לפי הוראת הרבנות המקובלת, שהיא ה"מרא דאתרא".

ויש מהאחרונים שכתבו, שגם כשמקילים, ראוי להקל תחילה באותם מיני קטניות שאינם דומים למיני דגן, ורק כשאין ברירה אפשר להקל גם באורז ודוחן וכוסמת (רעצקע) הדומים למיני דגן (נשמת אדם). ועוד כתבו כמה אחרונים, שגם כשמקילים, יש לחלוט תחילה את הקטניות במים רותחים, שבאופן זה גם מיני דגן אין מחמיצים. ואף שלמעשה אין מקילים כיום לחלוט מיני דגן, מכל מקום כאשר יש הכרח להקל במנהג הקטניות מוטב לתקן במה שאפשר (חתם סופר).

וכן מותר לחולה הצריך לאכול מיני קטניות לאוכלם בפסח, ואפילו כשאין במחלתו סכנה. למשל, הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן במים, שהם מועילים נגד עצירות. וכן מותר להאכיל תינוקות הצריכים לכך מאכלי אורז (ח"א קכז, ו). ויש אומרים שטוב לחלוט אותם תחילה (חתם סופר או"ח קכב, מ"ב תנג, ז). וראוי להקצות לצרכם כלים מיוחדים.