שאלה
ישנם מקומות בגמרא, בהם מתוארים ומוסברים תופעות שונות של הטבע בצורה שונה ממה שידוע לנו עליהן היום, כמו למשל חמה, שמנסרת את השמיים, גלים עד הירח, ועוד.
איך צריך להתיחס למקומות האלה?
תשובה
שואל יקר, שלום וברכה. הדרך בה צריך להתייחס לתיאורים הללו היא בחכמה. החכמה הזאת מתבטאת בשני אופנים בו זמנית: האופן הראשון הוא ענווה. כלומר, להבין ש"מדעי" ו"אמיתי" אינן מילים נרדפות. מדענים יכולים לטעות. ההיסטוריה של המדע מלאה בטעויות של מדענים. (למעשה יש כאלה שבוחרים לתאר את ההיסטוריה של המדע דרך הטעויות שלו). הענווה נדרשת גם כדי לדעת שלא כל מה שאנחנו מבינים בדברי תורה וחז"ל הוא הכוונה הנכונה. צריך ללמוד הרבה מהר"ל (ועין אי"ה) כדי לרכוש מיומנות בהבנת דברי חז"ל. המהר"ל הקדיש ספר שלם (באר-הגולה) להגנה על כבודם של חז"ל, אבל למעשה כל ספריו הם העמקה והפנמה של דברי חז"ל. אפשר לסכם את האופן הראשון (הענווה) בדבריו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: "לא כל מה שאומרים בשם המדע זה מדע ולא כל מה שאומרים בשם התורה זו תורה". האופן השני הוא ההבנה שחז"ל, פעמים רבות, מדברים במשלים וברמזים שאינם כפשוטם מפני שהתורה ובכללה דברי חז"ל באו בעיקר ללמד אותנו מוסר ולא מדעי הטבע. ולכן גם כשדבריהם לבושים בעטיפות מדעיות, המטרה שלנו צריכה להיות הרעיון שטמון בדברי התורה. לא הגוף של התיאור - אלא נשמתו. אמנם לעיתים (נדירות) חז"ל מתארים תיאורים מדעיים על פי תפיסות שרווחו בזמנם, ושהיום המדע מלמד שהיו מוטעות. כבר עמד על כך הרמב"ם במורה נבוכים ואמר מפורשות שחז"ל קבלו את המדעים מהמדענים הגויים שהיו בימיהם - ומכאן היכולת לטעות. בברכה, יגאל ללום - ישיבת הר ברכה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם