שאלה
ב"ה
שלום
לפי הרב קוק אדם שחי ללא חירות, יש לו עצבות תמידית ואז הוא מחפש מן "רסיסי חיים" כמו בילויים והנאות.
אבל- גם בחברה ששומרת תורה ומצוות- גם אצלה המון אנשים עושים כל יום לא בדיוק את מה שמתאים לטבעם (שזוהי הבחירה האמיתית), כמו הולכים ללמוד מקצוע כי חייב ולא כי באמת זה מתאים להם וכו'. ועובדה לכך- שכשמגיע שבת כולם אומרים: "סוף סוף, קצת מנוחה". אז יוצא שגם החברה השומרת תורה ומצוות- גם היא צריכה מנוחה שבועית שאפשר לומר שהיא (להבדיל) מקבילה ל"רסיסי החיים" שהרב קוק מדבר עליו, שהרי בשבת נפגשים עם חברים, אוכלים בשמחה וזה כמו בילוי אצל החברה שלא שומרת תורה ומצוות (כמובן שאין מה להשוות כי בעומק זה לא אותו דבר אבל כך זה נראה כלפי חוץ).
היתכן שאדם דתי אינו בעל חירות?!
תודה
תשובה
שלום
כדי להיות בעל חירות יש להיות עובד ד'. לא כל דתי הוא עובד ד', יש שהדתיות שלהם היא טכס או ריטואל ולא חיבור עמוק של תודעה לדבר ד'. יש מדריגות בחירות המקבילות למדריגות בירא"ש, ככל שאדם מברר יותר מיהו ביחס לתורה ולימודי אמונה, כך יובן לו שמעמדו האמיתי איתן גם ללא צורך באישורים חברתיים, וממילא לא יחוש צורך לכבלי החברה אלא יאמר ויעשה ככל רצונו הנשמתי.
העבדות לחומר ולחברה היא תוצאה של חוסר בתודעת הזהות האלהית שבתוכנו העומדת בפני עצמה ובזכות עצמה. אדם בעל חירות הוא מנהיג בשל היותו עושה את רצונו האלוהי, וההמון מחפש יציבות של ודאות כזו ונמשך אליו.
כל טוב