שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב
יש לי (ב"ה) שתי בנות מקסימות הבכורה בת 5 והקטנה בת שנתיים.
הבת הקטנה (כדרכם של פעוטות) אוהבת לשחק דווקא עם משחקיה של אחותה הבכורה ולכן היא דורשת (בבכי) שניקח מאחותה וניתן לה. שאלותיי:
א. הואיל והאחות הגדולה הינה בת 5 והיא "מבינה עניין" ובוגרת, ואילו הקטנה רק בת שנתיים האם נכון לדרוש מהגדולה לוותר לקטנה (לא ב100% מהמקרים אך לפחות ב 90% או ב80% ) ולהסביר לה שבתוקף היותה גדולה יש לה זכויות אך גם חובות ואחת מהן היא החובה לוותר לאחותה ברוב המקרים, שהרי אם היא לא תוותר לאחותה אז למי היא כן תוותר , וזו מצווה חשובה וכו'....
ב. אם האחות הגדולה תרבה לוותר לאחותה האם יש חשש שהיא תלמד להיות פאסיבית וכנועה שאינה יודעת "לעמוד על שלה"?
ג. או שמא צריך לתת לשתי הבנות לריב ביניהם בלי התערבות ההורים, יש להדגיש שזה אפשרי הואיל ואין מדובר בבנות שמרביצות אחת לשנייה אלא רק בוויכוחים ובכי.
ד. אם רוב הזמן מוותרים לקטנה האם אין חשש שהיא תגדל להיות ילדה אגרסיבית שרגילה שמוותרים לה כשהיא בוכה או מתעקשת? או שמא גיל שנתיים הינו גיל מוקדם מידי לנסות ולהקנות לה מושגים של וויתור לאחותה הבכורה ואם כן מתי יגיע הזמן לזה?
תודה רבה.
תשובה
ב"ה
שלומות,
הגישה העקרונית צריכה להניח לבנות להסתדר בעצמן כל עוד זה "בשליטה" היינו שאין קטטות וכו'.
גם בחיים לא תמיד צריך לוותר ומאידך לא תמיד מקבלים הכל.
לכן, העיקר הוא האיזון בין שתי הדרישות.
זה לא הגון שהבת הגדולה תוותר תמיד וזה לא נכון שהבת הקטנה לא תוכל להשתמש במשחקיה של אחותה הגדולה.
מותר להרגיל את הקטנה למילה "עוד מעט". הגדולה תסיים והיא תקבל.
חלק מהחינוך הוא דחיית סיפוקים.
אנו נוהגים להדגיש שזהו הבסיס לחינוך ישר.
בברכה ובהצלחה בכל,
שי