שאלה
לי ולבעלי גישות הפוכות בחינוך הילדים במיוחד עם הגדולים,הוא מרשה להם כמעט הכל,כמעט ולא דורש מהם ,תמיד מבין אותם ואפשר לומר חבר שלהם.
אני דורשת יותר ומגבילה,למשל בעבודות הפסח אני בהחלט דורשת שיתוף פעולה ולא מחכה עד שזה יבוא מהם,אני גם דורשת לחזור בשעה מסוימת הביתה ,לדעתי גם מילדה בגיל הנעורים צריך לדעת לדרוש כמובן במינון פחות ,יש עוד המון דוגמאות שהוא כביכול הטוב והמיטיב ואותי זה פשוט משגע,אני מרגישה שהוא מתנהג כחבר אליהם וכל הזמן כאילו צובר נקודות זכות
אצלם.למה זה מפריע לי? שתי סיבות :אחת אני חושבת שזה מזיק לחינוך הילדים,שנית אני נהפכת בעינהם לרעה והוא למלאך המבין,כיוון שהוא לא עושה זאת עלי מוטלת העבודה יותר וזה בטח לא מוסיף ליחסים שלי עם הגדולים.לעיתים אני מרגישה בצד אחד של המיתרס כאשר הוא והילדים בצד השני,זה נורא להרגיש כך ,דיברתי איתו על כך המון פעמים ללא הועיל ,כאילו קיר !!!
פעם אמרתי לו שאני מבינה מאיפה זה בא,הוא פשוט לא טיפוס שיודע לדרוש לא מעצמו לא מהילדים ולא מאף אחד,בגלל שהוא לא דורש מעצמו הוא לא מאתגר את עצמו אלא פשוט נותן לחיים לזרום,ועל כך השיב לי "יש בזה משהו"
בינתיים זה פוגע קשות בזוגיות ובחינוך הילדים.
אשמח לשמוע עצות .
תשובה
שלום רב
לעניות דעתי עליכם ללכת במהירות לייעוץ כיון שאין זה בריא ליצור מצב בו הילדים רואים כל הזמן את העימותים של הוריהם בין במקומות בהן את צודקת או בעלך.לכן עליכם ללמוד איך מתווכחים ובעיקר גם איך מכריעים באופן ששניכם לא תרגישו מקופחים והבית לא יימצא ניזוק.