שאלה
שלום
יש לי בעיה שקצת שקשה לספר.. חיללתי שבת בזדון.. ואני פשוט מתביישת אני פשוט בדמעות וזה כל הזמן רודף אותי ויש לי המוון ייסורי מצפון שאני לא יכולה לסבול.. פשוט הגעתי לשבת אולפנא מאוחר מאד בגלל השלג אצלנו ולא נשארו בנות אצלנו בפנימיות ולא הספקתי להתקלח, ולהתארגן לשבת ולהתאפר
ולהכין מתנה למישהי שהייתי כבר חייבת לה המון זמן והיה חייב להביא לה בשבת.. וזה אומר לחתוך סלוטפ, לכתוב, לקשט ולצבוע
אין לי מושג מה עבר עלי למה ראיתי שמתחיל להחשיך והמשכתי לעשות את זה .. ומיד אחרי שעשיתי את זה.. הרגשתי חור בלב וצער ובושה ואין לי מושג מה לעשות עכשיו כדי לכפר על החטא
אני צריכה עכשיו כל החיים להצטער ולהתחרט והתפלל על זה? זה הפיתרון? לבקש סליחה כל יום שאני כאן?
אני יודעת שזה חטא שצריך עליו כרת ואני ממש מפחדת.. מה לעשות שזה יתכפר? ואיך אני ידע שה' סלח לי? ואני בת 16
זקוקה מאד לעזרתך ולעצתך
תודה רבה לך
תשובה
שלום לך.
שערי תשובה אינם ננעלים ל-ע-ו-ל-ם.
אם את מתחרטת על מה שעשית, ומחליטה לא לחזור ולעשות דברים שאסור לעשות, ואומרת את הדברים האלה בפיך- הקב"ה סולח.
את בת שש עשרה, ואכן את חייבת בכל המצוות שאשה חייבת, אך הקב"ה לא מעניש מי שעבר עבירה מתחת לגיל עשרים, והוא מתחרט עליה, ומתוודה, ומבקש לתקן את דרכו.
את לא יכולה "לדעת" שה' סלח לך. אבל את יכולה להאמין לי, שהוא סלח לך, ואוהב אותך, בדיוק כמו שכותב על זה הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז)
הלכה ד': "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם..."
ובהלכה ו': (על בעל תשובה) "אמש היה זה שנאו לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד..."