שאלה
בס"ד
לכבוד הרב,
יש לי שאלה שכבר מציקה דיי הרבה זמן.
יש לנו תורה ותרי"ג מצוות, אך מצד שני אנו לא ממש עומדים בהן, כך שזה בעצם חטא?
איך אנחנו אמורים לקיים תנאי תורה כל הזמן במציאות היומיומית?
לדוג' הקשר של בינו לבינה.
בסניף אצלנו, כמו כל סניף אני מניחה יש ישבצ"ים (ישיבות צוות) שזה עוד בסדר. אך יש פעילויות שצריך לבטל אותם כי אין סיבה שזה יהיה. למשל קיץ שעבר עשינו מנגל, או היינו בסרט אצל אחת הבנות השבט שלי. ישבנו ממש בנים ליד בנות. אני זוכרת שכשהייתי שם לא חשבתי שככה קרובים ניהיה (אמנם לא נדענו אך עדיין...).
אני זוכרת גם שחשבתי שזה אולי לא בסדר שאנחנו ככה יושבים רואים סרט עם בנים או הולכים איתם למנגל. וגם היום אני מרגישה ככה.
מצד שני אי אפשר שלא להיות שם. כלומר ברור שזה אפשר אך עדיף שלא רק שאני ישתנה אלא כולם.
איך אני אמורה לקיים את דברי תורה כשהמציאות היא קצת הרבה מאוד שונה מזה?
זה גם נורא קשה לא לבוא לסרט ודברים כאלו (והיו עוד מקרים) כי אז אנחנו כבר לא מה שנקרא עם כולם ואנחנו כבר ניראה לי מסומנים ב"פרשים" (או OUT).
זה ניתן בכלל? וגם אם כן, אנחנו הרי לא תמיד עושים הכל ואנחנו גם חוטאים דיי הרבה, אז איך זה מסתדר?
תשובה
שלום
העולם הזה הוא בלאגן ותפקידנו לעשות סדר בבלאגן. לתקן. לכן עולם הזה נקרא "עולם התיקון". כל מה שברא הקב"ה, חסר. תפקידנו להשלים. "אשר ברא אלוקים – לעשות". ישיבות צוות מותרות וצריכות להיות כפופות לשמירת גדרי הצניעות (ואין כאן המקום לפרטן). כל "גלישה" לפעילות מעורבת בקרב צוות ההדרכה, כגון אלו שציינת, נובע מחוסר מודעות חוסר תשומת לב, והרגלים שקנו להם שביתה אצלכם. אין זה אומר שאי אפשר לתקנם. אדרבה כשדבר מסוג זה שציינת מתרחש, זהו בדיוק הזמן לעצור ולקיים שיחה רצינית על הנושא, ולהתייעץ עם ת"ח כדי לדעת מה מותר ומה לא. ומכאן ועד להסקת מסקנה שאי אפשר להקפיד הדרך רחוקה. ואדרבה – אם הקב"ה צווה סימן שאפשר לקיים.
שלום